Simon377- קרייזלר קונקורד 2002.

[simon377]

ראשית, טרם עשיתי לאונייה ווקס. הגעתי למסקנה שטוב זרת אחת ביד מ10 אצבעות קפואות על הרצפה.
זה לא מי יודע מה כיף לעשות ווקס ב-3.

שנית, היום יצא לי להפליג בכביש המהיר הפלגה מספיק ארוכה ע"מ להתרשם מהרכב.

אז ככה:
הרכב באמת "שט" על הכביש בנינוחות מופלאה. עם בסיס גלגלים של 287 ס"מ ומפשק של 189 ס"מ הרכב מרגיש "יושב טוב" על הכביש.
תגובת הדוושה מטורפת, לא פחות. סחיטה מקסימלית של המצערת ב 60 קמ"ש הובילה לצווחת צמיגים על כביש בטון! (צמיגי מישלין "בריאים" ברוחב 225.)
תאוצות ביניים מרשימות בהחלט, אם כי קנס של 10,000 גרם לי להמנע מלעבור את מהירות התנועה הממוצעת בכביש. (כן, קראתם נכון. אם תופסים אותך על 50 קמ"ש מעל המותר, הווה אומר 140 קמ"ש- אתה מקבל קנס של 10,000 דולרים טבין ותקילין. ועוד לא הזכרתי את החרמת הרכב והמשפט)
שיוט (ראוי לשמו) על 110 קמ"ש קבועים הודות לבקרת השיוט (מעניין מאיפה כל הדימויים הללו) נשלטת מההגה היה נינוח.
המראה המתכהה בעת סינוור מאחור עושה את עבודתה נאמנה, כמו גם המצפן המובנה ומד הטמפ' החיצונית שהראה -4 קרירים במיוחד.

את ברי סחרוף החליף קיטרו בדיסק המצויין שלו "The Light Of The Spirit" שהתאים לאופי הנהיגה בשילוב עם מזג האוויר.

עוד משהו משעשע בקשר לרכב: לפני כשבוע מילאתי אוויר באחד הגלגלים בקומפרסור בייתי לא יעיל במיוחד. (כ14 דק' לנפח גלגל) לאחר כ-3 דק' בקור המקפיא הפעלתי חימום והתיישבתי בספ(ה)סל האחורי. הורדתי את משענת היד בין המושבים, סגרתי את הדלת והתרווחתי להנאתי. אני אומר כאן בלי טיפה של צחוק שזו אחת הספות הנוחות שיצא לי לשבת בהן. ברגליים ישרות. (שלא תטעו-אין לי תלונות על מושב הנהג)

לסיכום:
הרכב נועד למטרה מסויימת, אותה הוא ממלא בצורה מצויינת. להוביל אותך מנק' א. לנק' ב. בנוחות מקסימלית. אין פה מתלים מכויילים, שילדה קשוחה או בולמים קצרי מהלך. יש פה סוג אחר של הנאה מנהיגה. נו טוב, לא ממש נהיגה. הפלגה.

עריכה:
הרצועה האחרונה בדיסק של קיטרו, האהובה עלי.
איתה נכנסנו אני וג'יל לחופה: