קורס נהגי מרוצים

[ארילו]

120 כוחות סוס. מסתבר שלא צריך יותר מזה בשביל להיות מכונית מרוץ.
את סוף השבוע האחרון ביליתי בטורקיה. בקורס נהיגת מרוצים.
ביום חמישי בבוקר הגעתי לנתב"ג ופגשתי שם את צוות המדריכים. שלום – שלום ועלינו למטוס. שתי טיסות ואוטובוס מאוחר יותר הגענו למלון ליד איזמיר. התחלקנו לחדרים והלכנו לשיחת היכרות ותיאום ציפיות.
המלון היה נחמד למרות שבחדרים.... אני לא באמת מתכוון לפרט איך היה במלון

יום שישי אחרי ארוחת הבוקר התגלגלנו לנו למסלול, והתחלקנו לרכבים. הרכבים הם פיאט סיינה שהוסבו לרכבי מרוץ. מנוע 1600 סמ"ק, 120 כוחות סוס, קלאץ' קרמי, מונמכות, מוקשחות עם כלוב התהפכות, מושבי באקט צמיגי סליקס, גיר קצר ובלי דברים מיותרים בפנים (כמו למשל מד מהירות).

באותו הרגע נדלק לי ניצוץ בעיניים, ואם ביום חמישי עוד לא הייתי בטוח שזה באמת מה שאני רוצה – הרי שביום שישי לא היה לי ספק והרגשתי עקצוץ קל בידיים כשהתישבתי ברכב שמאותו רגע הפך להיות "שלי".

נכנסנו לכיתה, והתחלנו בשיעור הראשון – העברת הילוכים. כן, זה נשמע משעשע ללמוד להעביר הילוכים בקורס נהיגת מרוצים כי אחרי הכל כולנו נוהגים או נהגנו על רכבים ידניים בעבר, אבל מסתבר שיש הבדל בין מה שמלמדים בבתי הספר לנהיגה בארץ, לבין איך שאמורים להעביר הילוכים בפועל.
אחרי שהסבירו לנו את הרעיון בכיתה עלינו על המכוניות ביחד עם מדריך והתחלנו לתרגל העברת הילוכים נכונה. העסק התחיל להזרים אדרנלין בדם.

שיעור שני – בלימה. שוב זה נשמע משעשע אבל בשביל לעצור את המכוניות במקסימום יעילות, במינימום מרחק וזמן ובלי להרוס את צמיגי הסליקס שהם נועלות צריך ללמוד איך לבלום כמו שצריך. שוב חזרנו לרכבים (הפעם המדריכים הסתכלו מבחוץ) והתחלנו לתרגל בלימה נכונה. בהתחלה כולנו היססנו קצת ובלמנו ממהיריות של 80 – 100 קמ"ש, אבל מהר מאוד הגענו לבלימות ממהירויות של 150 – 160 קמ"ש.

שיעור שלישי – אחיזת הגה, ופניה נכונה. שוב חזרנו לכיתה ולמדנו על הפניית הרכב דרך הקו שמאפשר ביציאה שלו את המהירות הגבוהה ביותר. זה לא הקו הארוך ביותר באופן מפתיע. התחלנו לתרגל שוב, האצה חזקה, בלימה חזקה ופניה מהירה. עכשיו כבר הייתי בטוח שאני נמצא במקום הנכון. הרכבים נענו לנו מייד ובלי להתלונן בכלל. כולנו היינו באקסטזה.

למדנו לתקל עוד כל מיני פניות ויצאנו לארוחת צהריים. מי שתוהה מה אכלנו אז זה הולך ככה: כבש, פרגית וקבב. בינתיים השמיים התקדרו והתחיל לטפטף, אז בזמן שאכלנו המכוניות החליפו נעליים לצמיגי גשם.

חזרנו מארוחת הצהריים, תרגלנו עוד כמה פניות ובערב יצאנו לעשות הקפות מהירות כשהמדריכים מושכים אותנו (מדריך ישב במכונית לפנינו, ואנחנו היינו צריכים לרדוף אחריו במכונית שלנו ולעשות את אותם הקווים בדיוק).
תענוג שמימי פשוט!

בערב התפנקנו והצאנו אגרסיות בתחרות קארטינג בין כולם (להפתעתי הרבה אפילו ניצחתי בה) וחזרנו למלון – לא לפני שעצרנו לאכול. (כבש, פרגית קבב).
למחרת בבוקר הגענו שוב למסלול, ואחרי הליכת מסלול נכנסנו למכוניות. המטרה – הקפות כאשר הסל"ד מוגבל לעד 4,500 סל"ד.
עשינו הקפה ועוד הקפה ועוד ועוד ועוד כאשר בסיום כל סט הקפות המדריכים נתנו לנו את הזמנים של ההקפות השונות, והערות לגבי מה לשפר.
סט שני של הקפות, הפעם הסל"ד מוגבל ל-5,500 סל"ד, כאשר שוב פעם אחרי כל סט של הקפות המדריכים נותנים לנו את הזמנים שעשינו ועוד הערות מה לשפר. הפעם אפילו עקפתי שני רכבים.
סט שלישי של הקפות – בלי הגבלת סל"ד. יצאתי להקפה ראשונה, ואחרי שסיימתי אותה הגעתי להקפה השניה. בנקודה מסויימת קצת נבהלתי מהמהירות שהרכב פיתח (ומהעובדה שהייתי בנקודה בה לא רואים את המשך הכביש) ועזבתי את הגז. איזה טעות! מייד הרכב התחיל לכשכש בזנב שלו ולא עזר הנסיון שלי ללחוץ שוב על הגז, ולא הנסיון ללחוץ על הבלמים – הרכב פשוט נורה מהמסלול החוצה והסתחרר על הדשא. כשהוא נעצר הבנתי שהכל בעצם בסדר. אחד המדריכים ניגש אלי לראות שאני בסדר, ראינו שכן וגם האוטו ובעוד אנחנו מדברים עוד מישהו עשה את אותה הטעות בדיוק ועף במדויק על הרכב שלי. בדיוק מדברים כאלה חששתי, אבל המכוניות היו בסדר (פגיעות פח קלות בלבד). עצרו את הסט הזה של הקפות, ואנחנו הנענו ונסענו חזרה לפיט – שם פשוט פתחנו את הדלת וניתקנו את הרתמות. המכונאים של המקום לקחו מייד את הרכבים לתיקון.
המדריכים לא ויתרו לנו, ומייד העלו אותנו על רכבים אחרים ועשו איתנו כמה הקפות אקסטרה מהירות. זה עבד נהדר ושכחנו מהמקרה הזה לחלוטין.
חזרנו להתאמן עם שאר הקבוצה על הקפות מהירות – ושוב נתנו לנו זמנים והערות.

הלכנו לאכול ארוחת צהריים (כבש, פרגית וקבב) ובינתיים המסלול התייבש והרכבים חזרו לנעול צמיגי סליקס.
עשינו עוד כמה הקפות מהירות עם המדריכים (כאשר תוך כדי הם צועקים "גז! גז! גז! עוד גז! אז מה אם זה אמצע סיבוב כבר הגענו ל-APEX עוד גז!"). וואו איזה הבדל. עם צמיגי הסליקס המכוניות היו ממש מודבקות למסלול.

הערב הגיע והתחלנו בתחרות. לצערי קיבלתי מכונית שאני לא רגיל אליה – אבל עדיין זה היה מדהים. פשוט מדהים. המון אדרנלין מצד אחד, ומצד שני ריכוז מטורף תוך כדי כדי שאני ממלמל לעצמי "גז גז גז גז ברקס לשחרר מבט הגה גז קבוע גז מתגבר גז גז גז" בהתאם לסיבובים השונים.
למי שתוהה סיימתי חמישי.

אחרי שהכל נגמר, חזרנו לשיחת ביקורת. הביקורת היחידה שהייתה בקשר לקורס היא "חבל שזה לא נמשך עוד איזה יומיים שלושה". אפילו עכשיו למרות שעברו 24 שעות מהנחיתה שלי אני עדיין רק חושב על הקורס הזה והגוף שלי מוצף אדרנלין. הוא מומלץ בחום. יש להם קורס המשך מתקדם יותר, ואני בטוח שאני אגיע אליו.