|
יש מלא סיפורים, על קצה המזלג:
פיאט 127 נכנסה לטיפול- חזרה כשהיא עולה באש.
פיאט 127 נכנסה לחשמלאי- חזרה שרוב הכלים שהיו בתא המטען נעלמו ועם לוח שעונים סדוק.
פיאט אונו נכנסה להחלפת תרמוסטט שהיה תפוס- במקום להחליפו ביטלו אותו, יחס ביזיוני וגם ייבשו אותי 4 שעות.
פיאט 127 נכנסה לתיקון של מנעול תא מטען שלא הגיב- המוסכניק: "הלך המנעול, 800 ש"ח". בפועל התקלה תוקנה אחרי שקניתי WD40 וריססתי פנימה.
פיאט 127 נכנסה לטיפול 10K- ויצאה עם בעיות התחממות, נתקענו בצומת יגור. המוסכניק: "זה לא אני".
אח"כ הכנסנו את הרכב למוסך לתיקון התקלה, בערב אני ואמי לוקחים את הצרור הרזרבי (וזה היה צרור צרור. לדלתות מפתח בנפרד, למיכל דלק מפתח משל עצמו, ולסוויץ מפתח נפרד) ויורדים למטה ברגל, כשמגיעים הרכב איננו. שואלים עסקים סמוכים לאן בדיוק נעלמה הפיאט ולאן נעלם המוסכניק, התשובה: "הוא נסע מפה עם רכב כסוף", כלומר עם הפיאט שלנו.
מה עוד היה? לא זוכר... אבל בנוב' 2000 שהרכב עלה באש בנתיב של פנייה שמאלה לקניון זה הספיק לנו, ואני, כשראיתי את הרכב עולה בלהבות בגלל רשלנות של המוסכניק שלא יודע כיצד לסגור פילטר דלק, כמעט איבדתי את השליטה. המוסכניק: "אהה, אופס, מצטער". הרכב תוקן ונצבע על חשבונו. היה מישהו עם פורד טרנזיט ששלף מטף כיבוי והנזק היה מזערי, אחרת אם הרכב היה מתפוצץ המוסכניק היה מצטער (מיכל דלק היה מלא!) אני זוכר את המחוג הקטן שהצביע בדיוק על: 1.
בקיצור כשאני עובר ליד המוסכים בדרכי למאפייה או לחנות של בן דוד שלי, אני תמיד מאט וצוחק על הקליינטים שנמצאים במוסכים האלה, ואם אמי יושבת לידי ברכב אני אומר לה: "פראיירים לא מתים. הם רק מתחלפים".
לפעמים אני רואה את המוסכניק ששרף לנו את ה- 127 רוכש חלקים בחנות של בן דוד שלי. הוא בקושי מדבר עם אמי, משפיל את המבט למטה, יודע שהוא צריך להתבייש על מה שעשה.
|