אזהרה מפני נוכלת בשם עידית הראל

[dodihob]

אחרי התוכנית של חיים הכט אתה שומע סיפור כזה ונכנס לסרטים

[saar]

עידו היקר מכל - יהודי רחמן בדיוק כמו אבינו שבשמיים.

קודם כל הינך יכול להיות רגוע מאוד, זכית במצווה גדולה.

המדרש מחייב אותנו שכאשר אדם (כלשהו) פושט ידו כלפנו, אנו מצוויים (מחוייבים) בציווי של השם לתת לו צדקה. כמה צדקה כתוב "איש כנדבת ליבו", דהיינו גם 10 אג' (במידה ומדובר במסומם שידוע לי שהוא יקנה סמים בכסף) אז במקרה זה אתן לו 10 אג'. במידה ואני רואה אדם שבאמת רעב ללחם אתן לו כמובן יותר. הנקודה היא שאני מחוייב לתת (לא לשיקול דעתי, ולא חשבון שלי לחשוב מה הוא יעשה עם הכסף, או האם הוא ראוי לזה או לא. אלא אני מחוייב לתת, כמה? זה כבר כל אחד יחליט בשביל עצמו).

השאלה שנשאלת היא מדוע אנו מצווים לתת, ועל מה בדיוק? כמו שאמרתי אם זה נרקומן, אז מדוע אני חוייבתי על ידי השם לתת לכל אחד שפושט ידו כלפי?

תשובת חזל היא פשוטה, הצדקה שניתנת אינה ניתנת לצורך האדם, אלא משום הבושה העצומה הכרוכה בהתנהגות של פשיטת היד כלפיך. ועל בושה העצומה הזו, אנו מחוייבים שלא להשיב ידיו ריקם. אומרים חז"ל, אדם שישיב פניהם של הבריות ריקם, כן ישיבו תפילתו להשם יתברך ריקם.

משמע ולסיכום - המעשה שעשית הינו מצוות צדקה גדולה וכך תיחשב ותעמוד לך כקרן לעולם הבא ולעולם הזה (אם זה מעניין אותך או לא). לגבי זה שמדובר בנוכלת (שופט כל הארץ לא ישפוט?), ועל כן את הדין וחשבון תשיב להשם יתברך.
דומה הדבר ליהודי חילוני למשל, שחס וחלילה חס ושלום מגיע לידי חולי בבית חולים, ולוקח ספר תהילים ומתחיל להתפלל להשם יתברך שיתמלא עליו רחמים, תאר לך שהשם יתברך יתחיל לבדוק כל יהודי ויהודי האם ראוי לרחמיו? מדוע לרחם הרי עד אותו הרגע היה כופר, אך לא כך עושה השם יתברך, אלא רואה לכף זכות, ונותן מעשה חסד חינם, משמע צדקה עם אותו יהודי. בדיוק כך רוצים שבניו יתנהגו, כמו האבא, לא ישפטו, אלא מייד יתנו. את שאר החשבונות שישאירו לאביהם מהשמיים.

אל תרגיש תחושת פיספוס אלא להפך, אתה רחמן בן רחמן, ועל כן לא יכולת להשיב פניה ריקם, לבלי לחשוב יותר מידי מיד הכנסת ידך והבאת לה מבוקשה. ועל כן שכרך בשמיים מובטח, בדיוק כפי שאם היה מדובר בעני.

אשריך מה טוב חלקך

[moty003]

אוסיף קצת על דברי סער.
אומרת הגמרא: "תנו תודה לאותם רמאים, שאילולא הם והיה בא עני הגון ולא היית נותן לו צדקה היית מתחייב מיתה"
פירוש הדבר, שאם לא אותם השקרנים שהיו באים לבקש צדקה אע"פ שהם אינם ראויים לכך, ובכ"ז נתת לו. ואח"כ בא עני אחר שבאמת זקוק ולא נתת לו, דייך! שאף אדם אינו יכול לדעת מי הוא עני הגון ומי לא.

[yair068]

סער איזה ניסוח יפה ניניתי