בעיות הנעה לאחר טיפול ברכב- מוסך שמשון. זהירות! ארוך.

[simon377]

אז ככה. כמו שחלקכם יודעים (מי שקורא הודעות בפורום בכל אופן) לאחרונה משפחתי התחדשה בפיאט בראבה מבציר 98'
הרכב שמור אך לא מטופל.
נקנה מתוך ידיעה שעליו לעבור טיפול מקיף הכולל החלפה של 2 משולשים, 4 בולמ"זים, 4 צינורות בלם, 2 תפוחי הגה ולבצע טיפול.
כמו תמיד, עקב כל הפעמים שהייתי מרוצה מאוד מהטיפול אצל שמשון החלטתי שגם הפיאט הזו תטופל אצלו.

בעיצומו של שבוע שלם של משמרות לילה, בדיוק בסיום אחת כזאת שמתי פעמי לעבר המוסך.

כל הדרך ניגן הרדיו את בוב דילן שר על עוד כוס קפה אחת (שליכלכה את המקום שלה-בדלת תא הכפפות), על שרה (דווקא לא שרה שיר שמח),קורינה קורינה, הוריקן (לא גוסטב), צעיר לנצח (שהועתק מרמי) ועוד ועוד. בין לבין פלש יוסוף איסלאם (קאט סטיבנס לשעבר) והצהיר בפני אהובתו שהוא אוהב אותה כמו את הכלב שלו ועוד ועוד.

האמת? שלמה ארצי היה יותר מתאים (סליחה בוב), ולו רק בגלל ההרגשה של מחלת הים באדיבות 4 בולמ"זים גמורים. (שוטי שוטי ספינתי...)

מהון להון, לאחר עיכוב קליל בעומסי תנועה (שכללו קללות מנהג משאית, חיוכים מכמה עלמות חן מצודדות ומבטים תמוהים מצד אנשי היי-טק מעונבים בליסינגטומטיות שלהם בדרכם לבדוק מיילים. ככה זה שבשביל להשאר ער אני שר "הו בובה בובה זהו עולם פראי" בקולי קולות. (Oh, baby, baby, it's a wild world...)

בהגיעי למוסך, (08:00) כהרגלם בקודש קיבלו הצוות את הפיאט בברכות וחיוכים. (אני סתם בא עם הרכב).
פותחים כרטיס, מדפיסים את הצעת המחיר (שהוצאה במקור בכדי שאבי החשדן ידע מה מחליפים, למה, וכמה הוא משלם- תוצאה של כוויה ממוסכים אחרים) וניגשים לעבודה, לא לפני שמסכמים שבתחילה יוחלפו הדברים הנדרשים ולאחר מכן, אם לא יהיו הפתעות נמשיך לטיפול.

סיבוב שלום, שמשון, חיים, חזי, גדי, נאיף, אהרון, פריד ואחרונה חביבה, שאני תמיד שוכח להזכיר, המזכירה רחל.
כוס קפה, 2 גמלים והופ- להשלים שעות שינה.

ובחיים, כמו בחיים- יש הפתעות.
שעה קלה אחרי שהתישבתי לראות עוד פרק סוער של TV שופ אמריקה (ערוץ 21) על קוצץ הפלא (שיכול לקצוץ פטרוזיליה דק דק ועם אותו להב יכול גם לרסק קרח- מדהים) נכנס חיים ובפיו בשורה מרה.

תושבת שמאל של מוט מייצב קדמי החזירה נשמתה לבורא ויש חלקים שנשברו ומקום קבורתם לא נודע.

אממה- התושבת הינה חלק בלתי נפרד מהמוט ואין אפשרות להשיג חלק שכזה.
האופציות היו:
א. להרכיב מייצב קדמי חדש.
ב. לחכות לאבא שמשון שייתן חוו"ד אם ניתן לשחזר את החלק החסר.
ג. להזמין את קוצץ הפלא מערוץ הקניות.

אפשרות ג' נשללה מיד. נכון, אמנם ניתן לקחת את אצבעותיו של בעל הרכב הקודם, לשפוט אותו שלא בפניו בנסיבות מחמירות על רשלנות פושעת, להרשיעו בדין, כמובן, לטחון את בשרו בעזרת קוצץ הפלא, להכין קבב מבשר אדם ולשווק לקניבלים. הרווח גדול מחד, מאידך הצ'קים של קניבלים חוזרים. מה גם שעלות של מוט מייצב, לפני מע"מ ועבודה היא 1441 ש"ח. אין לי עוד 450 ש"ח לאיזה קוצץ מסריח. (למרות שיש אפשרות ל 10 תשלומים, ללא ריבית והצמדה. פרטים במרכז ההזמנות)

אפשרות ב' נתגלתה כבעייתית מכיוון שאבא שמשון לא היה במוסך באותה עת ולא היה ידוע באיזה שעה הוא יחזור.

נשארנו עם אפשרות א', שאותה חיים שלל מראש עקב עלות גבוהה וחריגה מהסכום שהוקצה לטובת העניין. (היה עלי X ש"ח במזומן שתוקצבו לטובת העניין)

טוב. מתוך 3 אפשרויות בחרנו 0. מה שמשאיר אותנו עם מוט מיצב לא תקין, מה עושים ?!

חיים הרים טלפון למחסן החלקים ושאל למחירו של מוט שכזה. (1441, אמרתי?)
לא! קבע חיים. זה לא המחיר שהלקוח שלי ישלם! תעשה מחיר אחר, הרבה יותר טוב.
- תראה, אני צריך לבדוק, אולי אם אני אעשה את החישוב באירו זה יצא יותר זול, תן לי רגע...
-מצידי שהחישוב יהיה בדרכמות.
המחיר ניתן, אני נתתי את ה OK והמשכנו.
לבקשתו של חיים אני לא אפרסם את המחיר שבו נרכש החלק ע"י המוסך-ובמחיר זה הוא נמכר לי- ללא רווח על החלק! (אך ורק על העבודה)
אני רק אציין שזה בהחלט החזיר את התקציב מתחת לקו החריגה.


חיים הוסיף ואמר שההפצה יצאה כבר, יש קטנוע שיוצא ב 14:00, יגיע לא לפני 15:30.
אז אני צריך להשאיר את הרכב?
שנייה.
חיים ניגש לחזי, שבינתיים ממשיך לקיים על רכבי את המצווה "ישן מפני חדש תוציאו", ומחליף איתו מס' משפטים בלחש. אני לא שומע מה הוא אומר, אני רק שומע את חזי עונה "אני לא הולך הביתה עד שהרכב גמור".

אני, שלא ידעתי את נפשי מתוך שמחה, הערכה והוקרת תודה לחזי ולחיים מלמלתי משהו בדבר מיליון תודות ואריכות ימים בטוב ובנעימים לחזי, לחיים, לצוות המוסך, למפיץ ובעצם לכל מה ומי שסביבי ניגשתי לספסל וחיסלתי עוד 3 גמלים ברצף. (הצטברות של אושר ועייפות).

בסוף הגמל השלישי (סיגריות "כאמל"- למי שטרם הפיל אסימון) הרגשתי שעוד שנייה אני מתחיל לנקר ופרשתי אל חדר ההמתנה. (השעה הייתה בסביבות אחת) טיפה מזגן, טלוויזיה על הליכון ספורט יחודי עם ידיות סופגי זיעה ומד דופק והתחלתי להעיף זדים באוויר (ZzZzZzZzZ). תוך כדי זה שאני נוסע ב500 אבארט' הירוקה החדשה שלי בכביש ירושליים- בית שמש חיים בא ומעיר אותי...
"אתה רוצה ארוחת ערב?"
אני עובר למצב ישיבה, מנסה למקד את שלושת החיימים שעומדים מולי לכדי חיים אחד, נותן למוח פקודה להזרים חמצן למוח שהמוח יוכל להיות מוח....
או קיי. אני בהכרה.
מסתכל מהחלון ולא מבין לאן נעלם האוטו שלי (שכחתי שבכלל באתי עם הבראבה), לאן חזי ברח ולמה לא שומעים את גדי שר. מבט בשעון מבהיר לי הייטב את הנקודה. כי כולם הלכו מזמן הבייתה. הרבה לפני עכשיו. הרבה לפני שש וחצי בערב.

גועל נפש מצידי.
לא אמרתי תודה לחזי המלך שנשאר במוסך בשביל לסיים לי את הרכב.
לא הבאתי, כמנהגי בקודש שלל מאפים ושתייה מהמאפייה. (ואולי הכל לטובה, שכן פריד ונאיף נמצאים עכשיו בצום הרמדאן וזה בהחלט לא מכובד להביא אוכל כשהם בצום.)


... אני מתעורר על כוס קפה, חיים סוגר את הפינות האחרונות במונית "דובלו" שנהגה אמר לי במפורש- "איזה טמבל יצאתי. קיבלתי כאן הצעת מחיר יותר גבוהה ממוסך לא מורשה והלכתי בעקבות הכיס. בסופו של דבר הפסדתי יותר כסף על הנזקים והנה, אני כאן- מפסיד יום עבודה על משהו שלא היה אמור להתרחש אם הייתי הולך אחרי השכל."

כמה אנושיות יש במוסך הזה. הבעלים של המוסך נשאר עד כמעט 19:00 ע"מ לסיים את הרכב (מונית), שהוא גם מקור הפרנסה של בעליו. ("מה אני יכול להגיד לו- תלך, תבוא מחר? תשרוף עוד יום עבודה? זאת הפרנסה שלו.")

אני וחיים ניגשים לעשות חשבון.
לאחר שחיים שיחק קצת "קפד ראשו" עם החשבונית נתקבל סכום יפה ועגול- אותו סכום שהוקצב לטובת הנושא.

הסכום הועבר לחיים ואז פצחנו בשיחת חולין על הא, דא סמל"ת ובבל"ט שלפתע נזכרתי שגם היום אני עובד לילה.
לחיצת יד, תודה רבה לכם.

הנסיעה עברה מצויין. אין יותר רעשים, תזוזות, חריקות, קיפוצים, מחלות ים ושאר רעות חולות. הרכב, שהרגיש כמו טאטא 85' מרגיש כמו בראבה 05'. (זה הזמן לעשות לי שיעור על איזה דגמים של פיאט שווקו ב 05') נסיעה נהדרת, הרכב ואני מרגישים נפלא. (אחלה מוט מייצב זה, ביאימאשל'י)
בוב פינה את מקומו לאלפא בלונדי, סזריה אוורה, טריסי צ'אפמן ועוד כמה כהי עור שיודעים איך לעשות מוזיקה אמיתית בשלל סגנונות בלי שזה ישמע כמו MTV. (אני לא בטוח שאז, בחלק מהם, היה MTV).

אה-חשוב.
הבטחתי לכם בעיות הנעה- תקבלו בעיות הנעה.
לאחר שהגעתי הבייתה והתקלחתי, נחפזתי לצאת לעבודה ורצתי אל הרכב שלי (הפונטו) ע"מ להגיע עמו לעבודה.
שכחתי שהרכב ניתן לאמא שלי הבוקר ע"מ שתוכל להגיע לעבודתה.
המפתח היה אצלה.
כידוע לכם, בחלק מסוגי הרכב שיש כיום בעולם צריך מפתח ע"מ להניע את הרכב.
מכיוון שאינני עוסק בפליליים (מלבד סחר בסמים, הברחת סודנים דרך הגבולות, שידול קטינות דרך צ'אטים והטבעת מזוודות בירקון, כמובן הכל דרך קריאה בעיתון) אינני יודע להניע רכב ללא מפתח- מה שיצר בעיה.


זהו.

רגע, כמעט זהו.

אני צריך כובע, אבל ממש גדול. משהו כמו סומבררו. יש למישהו?
מה ז"א למה?
בשביל להוריד אותו.

אני מוריד את הכובע בפני "מוסך שמשון יהוד" שראוי לשמש כדגל וכמופת לכל מוסך בארץ, בפני צוות ההנהלה, בפני צוות העובדים, ובמיוחד בפני חזי- שבמקום ללכת הביתה מוקדם,סיים את הרכב באותו יום ובמקצועיות רבה.

חיים- אתה אדם נדיר, בעל מקצוע בחסד ובן אדם. קודם כל בן-אדם.

תודה.
סימון.