MDC #6 - רשמים אישיים

מתנצל מראש על הסיקור המאוחר, פשוט לא היה לי יותר מידי זמן לזה.
בנוסף, אני אכלול רק את החלק בו אני השתתפתי. מיותר לציין ששאר האירוע היה מאוד מקצועי ומותח.
אני מראש אומר שזה הולך להיות ארוך. סתם חשבתי שזה יהיה נחמד, סיפור דרך שכזה. בכל זאת אני מנסה להמחיש כאן משהו.

ולענייננו:
יום שישי הגדול הגיע, טבילת האש הראשונה בשבילי. המקום, בית הספר לנהיגה "מסלולים", אשדוד. האירוע, תחרות MDC האחרונה לעונה.
עד אותו יום הגעתי כצופה, הפעם, כמשתתף.
הצבתי לעצמי כמה מטרות. להתנסות, ללמוד ובעיקר להנות. היה ברור לי שאיני הולך לזכות באף לא נקודה אחת, שלא נדבר על מקום בפודיום. המתחרים שלי מנוסים יותר, נחושים יותר ומאומנים יותר.
בכל מקרה, השקמתי קום, בכדי להגיע בזמן לתחילת הקטגוריה הראשונה. אני מאוד נהנה מהרכבים הקטנים והזריזים, יותר מאשר הנינג'ות של הקטגוריה השלישית. לא שיש לי משהו נגד המתחרים או הרכבים, שנותנים לנו הופעה יותר ממכובדת עם כישורי נהיגה יוצאי דופן, פשוט הקטנות יותר מדברות אלי.
הקטגוריה הראשונה הייתה מרהיבה ממש, התחרות הייתה צמודה מאוד, והנהגים נהגו בצורה יוצאת מן הכלל.

בזמן הופעת מועדון Fuel Sluts אני ניגש לעמדת ההרשמה. מקבלים את פני גור, ואפרת המדריכה מהקורס האחרון שבו השתתפתי. מברכים אותי לשלום, ורושמים את הגעתי. קיבלתי את המדבקות עם המספר (10), ואת תג השם שלי. לאחר שהרכב קושט במדבקות, אני ניגש לתדרוך.
התדרוך מאוד ענייני, יש דגש גדול מאוד על הבטיחות והכללים, שסך הכל נועדו כדי לשמור עלינו, וכדי להבטיח תחרות נקייה והוגנת. אפילו מראים לנו את קו הזינוק, שנמצא איפשהו מתחת לרכב ההדגמה של ספויילד, שנקבר תחת האוהל של פיטסטופ
חיש מהר אנו יוצאים לסיבוב רגלי על המסלול, ואני מרגיש שאפשר ללמוד מזה קצת. יותר מאשר סתם להתהלך בין הקונוסים. אני מסתכל על החבר'ה המנוסים יותר, מתכננים את הקווים שלהם תוך כדי הליכה, יש לי עוד המון מה ללמוד.

סיבוב ההיכרות עם הרכב מגיע. אני מתייצב בתור לאחר רנו קליאו ספורט כסופה, ולפני אלפא 156 JTS ידנית, לאחר כמה ברכות "בהצלחה" לחלק מן המתחרים בחניה. תורי הגיע, והמזניק מיישר אותי אל מול קו הזינוק. זהו אינו עניין חדש עבורי, אני מכיר כבר את הרכב פחות או יותר, וכבר יצא לי להתנסות בנהיגת ג'ימקאנה. אבל איכשהו ההתרגשות גדולה.
אני מחכה שהקליאו תסיים את הסיבוב, ומקבל את האישור לצאת. החלטתי שעדיף לנסוע מעט רגוע, אבל בו בזמן לא להתמעמע. הסיבוב מתחיל, ראשון, שני, ואז פישול קטן. שכחתי פיתול שמאלה, וזה הסתכם בהזזת קונוס. לא נורא, לשם זה יש סיבוב היכרות. אני חולף על פני קשת הרד-בול ונעצר. מקבל את האות להמשיך לחניה כאשר האלפא המרהיבה יוצאת לסיבוב ההיכרות שלה.

חזרתי לסככה לשתות מעט ולהנות מהעוגיות המאוד טעימות :P שהונחו עבורינו. אט אט סיימו כל המתחרים את סיבוב ההיכרות שלהם, והגיע הזמן למדידה הראשונה. אני חוזר לחניה, ונעמד שוב בתור. המדריך, שכבר הכיר אותי מהקורס מאחל בהצלחה, ומרגיע שזו פעם ראשונה, ואין מה לדאוג לתוצאה. אני אומר שאני יודע, ומוכן לצאת.
3, 2, 1 GO. יצאתי, לא בדרמה יש לומר, אך יצאתי. ההקפה מתנהלת לא רע, עדיין קצת מתרגש, אבל בכל זאת בסדר. מקיף את המסלול פעם ראשונה, חולף על קו הסיום וממשיך להקפה השניה. באותו המקום שבו הזזתי את הקונוס אני חולף ללא בעיות. מגיע אל קשת הרד-בול, וכאן מתברר לי עד כמה המסלול באמת לא פשוט. בלמתי מאוחר מידי, בערך מטר מאוחר מידי, ולכן נעצרתי לאחר קו הסיום. מה שאומר, פסילה.

קצת מבואס, אני חוזר לחניה ומחכה שוב לתורי. שוב על קו הזינוק, 3, 2, 1, GO. שוב יוצא, הפעם אני רגוע יותר, ואפשר לראות את זה. הקפה ראשונה חיש מסתיימת, ואני מתחיל בשניה. הפעם חישבתי, ובעזרה קלה ממקור קרוב מסתבר, שאני צריך לבלום לפני קשת הרד-בול. אכן כך עשיתי, והפלא ופלא, נעצרתי בדיוק במקום. שיפור של 3 שניות מן ההקפה הקודמת.

אני חוזר לסככה, רק כדי לגלות שרב החבר'ה האחרים גם פישלו במדידה הראשונה עם קו העצירה. רק שלהם יש יותר ניסיון ממנו, והם יכלו לכפר על כך במדידה השניה.
חמשת המתחרים שעולים לגמר מוקראים, והם מגיעים להחלטה שיחכו לרוני שטרן, שעושה דרכו ממבחן באינפי. לזה אני קורא רוח ספורטיבית. רוני מגיע, חולף על פני המסלול בזריזות רבה, ומגיע למקום שלישי לא פחות בגמר.
אני לא יכול לתאר לכם עד כמה היה מותח בסיבובי הגמר, מחיאות כפיים בהצלחה, ועידוד בשגיאות.
הגמר מסתיים, אני ניגש עם כולם לפודיום כדי לצפות בהקראת הזוכים, לצלם ולברך.

זהו בשבילי, האירוע הראשון שבו השתתפתי הסתיים. קצת באיחור, קצת עם פאשלות, אבל עם המון אדרנלין, יחס מעולה מצד המדריכים שרק פירגנו, ואווירה ממש טובה שהפגינו שאר המתחרים אחד כלפי השני.
התקדמנו רבה עם הספורט המוטורי, וניתן היה לראות שהחבר'ה ממסלולים למדו והשתפרו באירגון האירוע. ולפי דברי שאר האנשים, מאוד השתפרו. יש לנו תרבות ספורט מוטורי בשלביה הראשונים, וכבר היא מותחת ומעניינת. אני רק רואה את זה משתפר וגדל.

אז עד לפעם הבאה, ותהיה פעם הבאה...
גדעון.


דני, ניר, הבמה שלכם