וחזרנו לאוסטריה, אל זלצבורג.
זה היה ביקורי הראשון באוסטריה והאמת שהתאכזבתי. אין ספק שאיזור האלפים מרשים במיוחד ומלא בנופים עוצרי נשימה, אבל זלצבורג עצמה פחות הלהיבה והדהימה ממה שציפיתי.
ובכלל, אוסטריה הרגישה כגרמניה מיושנת יותר.
פעם הבאה ננסה את וינה, בה הוריי ביקרו אין ספור פעמים ואמרו שזו חוויה.
ננסה גם את אינסברוק וטירול - אבל ששש, זה למסע הבא - אי שם שנה הבאה
זלצבורג. עירו של מוצרט:
מגני מירבל:
Grossglockner Alpine Road:
וכשמו כן הוא, הוא מתחיל בעלייה לאלפים האוסטרים עד לגובה של כ-2500 מטר. מאוד טכני, מאוד הדוק ועם תנועה ערה יחסית.
לצערנו מזג האוויר היה כנגדנו - הכביש היה מלא שלג, קרח, רטיבות.
כמובן שגם הנהיגה בו אינו קלה, הרי נוהגים בתוך עננים וההרגשה היא כמו נסיעה בערפל כבד מאוד, ובקושי רואים מטר קדימה ושומדבר לא עוזר או מקל (מתברר שגם לא ה-LEDים, קסנונים ופנסי הערפל העוקבים של האודי)
והנהיגה עצמה מאוד מעייפת.
למרות כל ז-א-ת, לא התייאשתי, ושניר (חבר) נזכר שיש לו העסק עם משוגע והיה לו ברור לגמרי שאני אעשה את הכביש מהר ככל האפשר, כך או כך, לא משנה מה - וכך בדיוק היה.
נהיגה מאוד טכנית - הרבה מאוד פניות, על רטוב (ולא סתם רטוב. שלג וקרח) עם הנעה קידמית וצמיגי קיץ היא אינה המתכון לתקיפת פניות בטוחה, אך הופתעתי לטובה והאודי סירבה לוותר על האחיזה ובקרת היציבות בקושי הופעלה.
אז כן, עשיתי את הכביש בזריזות יתרה - ביחס לתנאים - וחבר'ה, תענוג אמיתי. אז נכון שזה לא הרינג, אבל מדובר בפאן מסוג אחר לגמרי. חבל שלא באתי לשם עם הב.מ.וו, אני בטוח שהעסק היה מעניין ומאיים יותר
ועצה קטנה: מינוס 3.5 מעלות עם חולצה קצרה זה לא המתכון הבריא
אבל בהחלט נעים ברגעים הראשונים, עד שהגוף מעכל את הקור
ונעבור לתמונות משם (שאגב - צולמו מפלא' והאיכות בהתאם):
ולמידע נוסף על ה-Grossglockner:
http://www.grossglockner.at/en/