גם אני לא מבסוט מכך אך מצד שני אני מבסוט ממה שעשיתי במקום.
ביום חמישי בבוקר הוזנקנו, צוות של שישה אנשים, לתחילת חוויה הנקראת
"הר לעמק". כבר בשעה 4:30 כהשעון המעורר צלצל, היה ברור שהולך להיות מיוחד. מרגע הזינוק החל המתח והציפיה לקטעי הריצה הבאים, העמידה בזמנים ועבודת הצוות שנדרשה בכדי שכל החברים ישארו על הרגליים בסיום.
ביום שישי בבוקר, לאחר ריצות יום ולילה, עליות וירידות וקטעים שבהם נדמה שהקשר בין המח לרגליים אבד, סיימנו.
היה מדהים, מגבש, חוויתי, משחרר והאמת שאני מוכן לוותר על כל יום מסלול שיהיה (גם אם זה בנורבורינג יחד עם VETTEL ו-BUTTON) בכדי לחוות שוב חוויה כזו. משחק שלם של לוגיסטיקה שדרש תכנונים מאוד מדוקדקים.
הקטע היפה הוא שבזמן שאתם שרפתם צמיגים אני הייתי אחרי 36 ק"מ ונראיתי ככה: