|
אוסף רק כשאינני לבד, בכבישים שבהם ריכוזי מטיילים ואוסף רק מטיילים או חיילים.
היום אני מאוד זהיר ביחס למה שהייתי פעם.
סיפור הזוי?! בבקשה.
בתור נהג:
אזור הכינרת, בחור שנראה כמו מטייל מניף יד. אני עם זוגתי בדיוק חוזרים מטיול אז עצרתי. תמיד אני נזכר באנשים שעזרו עם טרמפ באמצע שומקום. הבחור עולה לרכב ובמהלך הנסיעה אני שם לב למבטא דומה לזה של אל-מבחוח . התחושה לא נעימה וכל הדרך אני עם שתי העיניים במראה.
בתור טייל, לא הזוי אך חוויה נעימה:
לפני המון שנים, יצאנו חבר טוב ואני לטיול מקלעת נמרוד (ליד נווה אטיב, חרמון) לכיוון הבניאס ודרומה. יצאנו מהמרכז בערב במטרה להגיע לקרית שמונה (באוטובוסים) ומשם להתגלגל לכיוון נווה אטיב.
עשר בלילה יורדים מהאוטובוס, תחנה המרכזית קרית שמונה, ובחורה חביבה שהיתה איתנו באוטובוס ראתה אותנו עם תרמילם בגודל מכונית ושאלה לאן פנינו מועדות. אמא שלה בדיוק באה לאסוף אותה אז היא הציעה לנו להצטרף אליה עד לישוב שניר (חלק ניכר מהדרך), שמחנו על ההצעה וקפצנו לרכב.
הגענו לשניר, האמא המשיכה לביתה ואנחנו ירדנו ליד חדרה של הבחורה החביבה. זו, למרבה ההפתעה, הזמינה אותנו לקפה אצלה בחדר. התעכבנו שם כחצי שעה נעימה, הודנו לה מקרב לב והמשכו לדרכנו.
לפעמים זה מפתיע כמה אנשים מוכנים לעזור ולתת לאנשים שאינם מכירים.
__________________
"הלאה הלאה, עזוב אותך שטויות, הלאה" (מיכאל 2010)
|