היום בבוקר קיבלתי טלפון מטלי, אם הילדים.
נתבקשתי על ידה לסייע ביום ראשון בלהביא את התרופות לילדים מבית מרקחת באשדוד.
שאלתי אותה אם אפשרי היום, היא אמרה שבוודאי שכן.
את הבית מצאתי די מהר.
בחוץ חיכו לי טלי ושוקי- זוג ההורים.
נתקבלתי במילים חמות וחיוכים, זוג הורים מקסימים.
מכיוון שטלי, שעברה אירוע מוחי ומשותקת חלקית, הייתה צריכה לנסוע לשבת לפעילות כלשהי המותאמת עבורה- לא הייתה להם אפשרות לאסוף את התרופות.
קיבלתי את המרשמים ואת הכתובת ונסעתי לאשדוד לאסוף את התרופות.
כשהרוקחים החלו להביא את התרופות קיבלתי צמרמורת.
3 קרטונים.
קרטון (בגודל של ארגזי לחם של הצבא) מלא בתרופות, נוזלים ואבקות שונות.
2 קרטונים נוספים סגורים.
2 שקיות של זריקות וחומרים לאינהלציה.
כל המושב האחורי שלי הייה מלא בתרופות עבור 2 הילדים המתוקים האלה.
בדרך גם אספתי תחפושת של דרקון לים (הקטן), שמישהי מאשדוד הכינה עבורו.
הגעתי לבית כמה דק' לפני שהאב חזר.
הספקתי להכניס את התרופות למקרר ולחדר האחסון (בו מאוחסנים בין הייתר גם מזון מיוחד עבור הילדים) בעזרת המפתח שקיבלתי.
לאחר מכן הלכתי עם האבא לאסוף את ים.
(האם "הזהירה" אותי כי המראה מטעה. למרות שמצבם מוגדר "קשה" הם נראים ומתנהגים כילדים בני גילם לכל דבר)
כשפגש אותי שאל את אביו- מי זה? זה חבר שלך?
האב ענה לו "כן, זה חבר חדש שלנו"
שאלתי את ים בן החמש- "רוצה להיות חבר שלי?"
הוא חייך אלי, אמר "כן" ונתן לי כִּיף.
בקושי הצלחתי לעצור את הדמעות.
את שפע לא פגשתי עדיין, אביה הראה לי כרזה שהוכנה עבור יום התרמה ובה התמונה.
אני פונה אליכם שוב.
שימו עצמכם במקומם ותבינו כמה ההשקעה הקטנה שלנו היא הרבה בשבילם.
מעניין לעניין-באותו ענין.
אני מחפש שירות העלאת תמונות לרשת.
צילמתי את הכתבה באיכות גבוהה (10MP) אך אני לא מוצא שרת בו אפשר לשמור על הרזולוציה הגבוהה לטובת קריאה.
סימון.