קצת באיחור, אבל מגיע לכם.
נפגשתי בנק' המפגש הדרומית עם עצמי ונסעתי בשירה אני והפונטו עד הכניסה לכביש המעניין.
(לטעמי, יש לשנות את נוסח השלט "סיבובים מסוכנים" ל-"סיבובים מעניינים".)
עצרנו בשיירה, שתינו מים ושוקו (איש באמונתו יחיה) שרפנו (שרפתי) גמל והחלנו לנסוע בשיירה ע"פ הסדר הבא:
שחרון-HGT
אליקו-דדרה
רענן-ELX
אנוכי-SX
מהר מאוד זה הפך להיות:
שחרון- HGT
זקן דורמיקום-סיריון
רענן-ELX
אנוכי-SX
אליקו-דדרה
מה שהייה מעניין הוא שבכל פעם שרענן ניסה לעקוף הזקן נזכר שיש לו דוושת דלק ברכב...
לאחר קטע נהיגה מעניין עברנו לקטע נהיגה מעניין יותר שבתומו הציע אליקו לקפוץ לאיזה מנזר באיזור, מה שלא היה מתאפשר אם היינו קבוצה גדולה יותר(בדיוק חשבתי להתאסלם אז זה בא לי טוב
).
בדרך למנזר היו כמה שבילים צרים ומשובשים מה שהביא את הרכבים למצבים מוזרים ביותר.
לאחר שתפסתי סמול טוק עם ג'יסוס קרייסט (ידעתם שהוא חולה על מק-שווארמה?) הוא הביא לי פרח ונפרדנו כידידים, לא לפני שהלכתי לחפש נימפות בבריכה למטה. במקום נימפות היה שם הרבה ג'יפות וכמה דגים ובצד היה דחליל שסובל מקור ולכן הולבש בהתאם. אמנם היה שם שלט שאסור לשרוף גמלים במקום, אבל אז נזכרתי שאחד הארכיבישופים, סבא-רבא-רבא-רבא-רבא של אחת הנזירות ניסה להרוג פעם את הסבא-רבא-רבא-רבא-רבא שלי. (וגם שלכם) אז שרפתי גמל.
"על הדרך" גילינו שחבר מועדון אנונימי החליט לעשות טיול יחיד משל עצמו והתמקם בהר מולנו (התמונה דרך המשקפת של אליקו)
ביציאה מהמנזר הרכבנו אני ושחרון את מכסי הדלק חזרה
והמשכנו במסלול כמעט כמתוכנן.
רענן שהוביל אותנו לתל גודד התגלה כבעל ראייה סלקטיבית לאוטובוסים אך בסופו של דבר הבין שאם יש 2 אוטובוסים ליד הכביש, כנראה שיש שם מקום לחנות.
מיד כשהגנו לתל, ואולי בזכות יהושוע, גיליתי את האור בקצה המנהרה. (מצ"ב תמונה)
בתוך מערות המסתור רענן החל להרגיש בר כוכבא וטיפס לאיזשהו כוך. משנעלם רענן יצאתי בעקבותיו, אז הבנתי שהוא היה ליידי פשוט לא ראיתי אותו בגלל החושך.
בכניסה למערה השנייה התברר לנו כי יש בקרבנו אדם דגול.
אליקו.
תקשיבו, הבחור מלך.
החליט שהוא מעוניין להיות גניקולוג של דינוזאורים ובלי להתבלבל נכנס לפוזה אופיינית.
מכיוון ש"האיזור הנבדק" לא "היה בשימוש" המון זמן אליקו יצא מאובק במקצת, לא משהו ששואב אבק וגרניק לא יכולים לנקות...
לאחר מכן החלטנו לוותר על לוזית ולגשת לעצם העניין. לסטייק עצם.
שמנו פעמינו למצפה משואה והתחלנו במלאכת המנגול.
רענן הריץ על המנגל בשרים משובחים יותר ומשובחים פחות (פאשלה שלי, לא מדברים על זה)
אני הרצתי שירים בגיטרה, אליקו הריץ קפה, שחרון הריץ שיחת טלפון וצופה האש הריץ את הפקח למקור עשן באחד הגבעות.
זה המקום לציין כי אליקו, שבד"כ לא שורף גמלים חרג ממנהגו והצטרף אלי לגמל על כוס קפה.
מכל הריצות התעייפנו ושחרון פרשׂ מחצלת ופרשׁ לישון.
מירי וג'יל הצטרפו לנחירות בזמן שרענן גילה שאליקו ואבא שלו הקימו את "מועדון לאדה ניבה ישראל".
אני גיליתי לרענן שהצעתי נישואים לג'יל, רענן גילה שנעלם לו המכסה הפנימי של הפנס (שמאלי קדמי, אם יש למישהו) והפקח גילה שצופה האש מסתלבט עליו והעשן זה בכלל מנגל.
לסיכום, כמו שנאמר כאן כמה פעמים, מי שלא בא הפסיד.
הערה לגבי התמונות.
בתוך המערה יש חושך מצריים. התמונות המוארות צולמו עם פלאש, הלא כ"כ מוארות בחשיפה ארוכה והלא מוארות בכלל יצאו סתם שחורות אז לא העליתי אותם.
ועכשיו- תמונות שיילוו את המובא כאן: