רענן התאונה הזאת באמת שיפרה את הבטחון שלנו במכוניות האלה. זה גרם לנו להבין שאין לנו מה לחשוש מלאבד שליטה ברכב מצד אחד, אבל מצד שני זה פוגע לנו בזמנים - וכל עוד נמצדים לקווים האופטימליים אפשר לנסות לדחוק ברכב עוד קצת.
חלק מהנושאים רלוונטיים וחלק פחות.
למשל תמיד למצוא במבט קדימה ורחוק את הנקודה הבאה שאתם רוצים שהאוטו יגיע אליה, ולא להתמקד במה שנמצא קרוב - זאת אומרת לתכנן קדימה רחוק ככל האפשר.
כולל לתכנן קדימה את העקיפה, איך נצא אליה ואיך נסיים אותה.
לימדו אותנו תנוחת ישיבה נכונה (קרוב להגה), ולאחוז אותו בשעות תשע ושלוש ולא בשתיים ועשר.
או למשל שבבלימה לבעוט בברקס קודם כל ואז לשחרר, שזה הפוך ממה שאנחנו עושים בנהיגה.
לעבוד הרבה עם רגל שמאל כדי לקבל יותר רגש ברגל ימין.
וכמובן להאט לפני הסיבוב ובזמן הסיבוב להחזיק את הגז כדי שמשקל הרכב לא יהיה מוטה (קדימה או אחורה) בזמן הסיבוב.
אני לא יודע עד כמה זה רלוונטי גם לימי המסלול שלנו - אבל לחיי היום יום חלק מהדברים רלוונטיים ביותר. (מבט, לתכנן קדימה, הגה, תנוחת ישיבה, רגל שמאל וכו').
כמובן שקשה לי להעביר את ההדגמות והנסיונות שלנו על דפי הפורום.
__________________
היהודים עם אופטימי - חותכים לפני שיודעים מה הגודל.
|