אני יכולה להגיד שגם אני ממש רוב הזמן יודעת לקלוט אותם כבר ממש מרחוק. הפעם לצערי לא היו נתיבים לברוח אליהם (וגם לא שוליים, למרות שניסיתי... אפשר לראות מהזווית של הפגיעה) ושום דרך לדעת, המטומטם אפילו לא היה בזווית.
תמיד כשאני רואה אנשים עושים את זה אני שואלת את עצמי מה עבר (או לא עבר) להם בראש. הרי אם אני הייתי נוהגת, הייתי מסתכלת במראה 30 פעם ומוודאת שאין אף רכב במרחק ענקי ממני. לא צריך להיות עם דוקטורט למתמטיקה כדי לדעת שכדי לעבור ממהירות 0 ל-90 קמ"ש לוקח קצת זמן ולכן צריך לחשב מרחק מספק.
מרגיז אותי שהנהג שנכנס בי לא היה צעיר או חסר נסיון (..ונוסף להכל אישיות די מפורסמת) ומרגיז אותי שלאנשים שיש להם ג'יפ יש הרבה יותר רגעים של "אני אעשה מה שבא לי, לא יקרה לי כלום". אם לא הייתי בולמת הייתי היום נכה או קבורה איפשהו, והוא היה עם מכות יבשות.
המניאק נסע עוד באותו יום לעבודה, עם שריטה (!) קלה באוטו מאחורה, בעוד אני ביליתי יום בבית חולים ושכבתי שבועיים וחצי בבית, ונאלצתי לקנות רכב אחר כי הוא עיכב את מתן העדות שלו עד היום ה-30, ומסר עדות שתמשוך את החקירה בביטוח עוד הרבה זמן. אני צריכה את ה-7 אלף המזורגגים האלה
