אדישות של אנשים
 

באמת שאני עוד כותב פה שאני עדיין מלא באנדרנלין ועצבים, עדיין לא רגוע.
אני מתעורר מהרטט של הפלאפון, לראות 5 שיחות שלא נענו, והחברה בעצבים אומרת "תבוא לקחת אותי".
מסתבר שבחור הטריד אותה באוטובוס, עשה מהומה, ניסה לגעת בה וממש הכניס אותה לפאניקה.
אני הגעתי מאוחר מידי ואפילו את האוטובוס לא ראיתי, מזל שלא ירד ממנו איתה.
את כל הפרטים אני לא אספר, אבל באמת... אוטובוס מלא, לא מפוצץ. כולם רואים מה קורה, הבחורה מתחילה לבכות שהאוטובוס לא עצר לה, ואף אחד לא עושה כלום???
בושה וחרפה, אני לא יכול אפילו לתאר את ההרגשה.
אני אישית, לא משנה מישהי שאני מכיר או לא הייתי עוזר, אבל פשוט להסתכל ולא לעשות כלום?!
זה פשוט מתסכל.
אומרים שחבר טוב נמדד בזמן צרה, לדעתי אפשר להגיד זאת גם על בן-אדם טוב.
ואם יכולתי להגיד משהו לכל האנשים באוטובוס כולל הנהג זה שיתביישו!!!!
מצטער
הייתי חייב לפרוק את זה איפשהו

צודק בכול מילה מילה שלך פשוט נהינו עם מגעיל שכול אחד חי בתוך הבועה שלו זה עוד כלום מה שקרה לך אם אתה זוכר את המקרא של הרוכב אופנוע ששכב על הכביש בצומת טמפו באזור אזור אם אתה מקיר ופשוט דקות ארוכות אף אחד לא ניגש להגיש לו עזרה וכולם עברו לידו כאילו הוא איזה חייה שנידרסה פשוט אנכנו צריכים להתבייש בנו כעם שאינו מלוקד אינו עוזר אחד לשני
ויש עוד הרבה סיפורים על מיקרים מצערים כמו שסיפרתה ודברים דומים כפי שהצגתי.

מצער לשמוע.
לפחות הכל בסדר בסופו של דבר, וזה לא הסתיים רע יותר.

אנשים מפחדים לחטוף מכות/ להידקר כאשר הם מתערבים בעיניינים של אחרים.

אין מה לפחד כאשר קופצים על אותו אדם מספר אנשים ביחד ותופסים אותו עד הגעת המשטרה למקום אז אין מה לפחד הבעיה היא שפשוט נהינו אנשים שנצאים כול אחד בתוך בועה זה בעיה.

חלק מהמעבר שלנו לחברה קפיטליסטית לחלוטין.

וברצינות לרגע - זה מתאים גם לשייטת (יסמין) שטבעה, רוכב האופנוע ששכב על הכביש שותת דם וכן הלאה.

מצער לשמוע ועוד יותר מצער שהיא לא הראשונה ולא האחרונה.

אנשים נהיו אדישים לחלוטין בזה אתה צודק.
ואם מדוגמא אישית שלי (לא על החברה, כי היא דווקא היתה מספיק "פלפלית" לשחרר ברכייה למקום המתאים), אז לפני כשנה בזמן שאני עובר בתוך העיר עם הרכב (במקום שאפשר לעצור בצד), ראיתי אדם זקן, מטורד ע"י 2 צעירים שניסו לחטוף את תיקו והשליכו לעברו אבנים.
כמה עצוב שאני היחיד שעצר בצד בשביל לעצור את זה (גם אם זה עלה לי באבן לפח של הרכב).

רוב העם הוא עם שמונע מ"פרסום". חלילה אינני מזלזל, אבל ראו המקרה של הילדה שהיתה צריכה תרומת מח עצם, ופרסמו את זה בעיתונים וכו', והמון אנשים הגיעו לתרום. בזה אנחנו מצויינים. באחווה בזמן חירום (ע"ע המלחמות) אנחנו מעולים! כל שאר הזמן, אדם לא ינקוף אצבע לעזרת הזולת - מצער, ועוד יותר מצער לומר - כבר רגילים...

אין מה לעשות, לא כולנו שווים, ולא כולם נולדים עם אותם ערכים.

אומרת הגמרא "שוקה דינקותא או דאבו או דאימא" בתרגום מארמית "הדיבור של הילד בשוק, הוא או מהאבא או מהאמא". לא כולם מקבלים את אותו החינוך. אותי הוריי חינכו בחינוך של לעולם לא מפקירים פצועים בשטח, ועוד ועוד ועוד.
ולגבי העיניין של אנשים מפחדים היום להידקר, אין מה לעשות, שהייתי במילואים בלבנון השניה לא פעם ולא פעמיים אמרתי, תמות נפשי עם פלישתים.

אני מסכים איתך דודי, אתה יכול להיות בטוח שאם אני הייתי שם זה היה מסתיים אחרת.

בנוגע להודעה של ארילו.
חלק מהמעבר שלנו לחברה קפיטליסטית לחלוטין.
וברצינות לרגע - זה מתאים גם לשייטת (יסמין) שטבעה, רוכב האופנוע ששכב על הכביש שותת דם וכן הלאה.
זה היה קצת קשה בשבילי הזדעזתי מהמקרה הזה במיוחד שהוא היה מורה הנהיגה שלי לאופנוע והיה אחלה בן של אדם וכאב אייך שאף אחד במקרה הזה אפילו לא עצר לראות מה קורה, אבל מה לעשות אנחנו חיים בעולם כזה שלפעמים ( בספק אם לפעמים ) אנשים דואגים רק לתחת שלהם.

המקרה עם האופנוע ששכב על הכביש היה פשוט מזעזע. אני זוכר שישבתי ליד הטלוויזיה בהלם ולא האמנתי למה שאני ראיתי. אנשים רואים בן אדם שוכב על הכביש, גוסס, ופשוט עוקפים אותו. מה הבעיה לחסום את הצומת עם הרכב?!

אבל יכול להיות שרואים את האור בקצה המנהרה. לפני כשבועיים אני נוסע על כביש 70 בקטע שבין צומת יגור לצומת התשבי ורואה פקק גדול. מה מסתבר?
רכב מסוג פורד פוקוס דור ראשון נסע בחושך מוחלט בכביש הנ"ל (2 נתיבים לכל כיוון עם שטח הפרדה) והתנגש באיזה כלב או חמור (מה שזה לא יהיה) בעוצמה. הפוקוס החלה להסתחרר ורכב שבא מאחור התנגש בו וסחרר את הרכב עוד יותר.
הפוקוס נעמדה לבסוף נגד כיוון התנועה, נפתחו כל כריות האוויר. אזרחים טובים שראו את המתרחש עצרו לסייע לנפגעים, חסמו את נתיב הנסיעה עם המכוניות והפעילו את איתות החירום. מדובר היה ב- 10 כלי רכב פרטיים לפחות! כוחות ההצלה כמובן שלא היו (הגיעו אח"כ).