עוד משהו
 

למען ההגינות , בבחירות האחרונות לא הצבעתי לראש הממשלה הנוכחי. (וכך גם כל חבריי ומשפחתי)

אני לא הצבעתי בכלל, פשוט לא היה למי להצביע.

זו אחת הבעיות הכי גדולות שלנו, שהערכים של פעם - אין אותם כיום.
היום, תסלח לי על הביטוי, כל אחד דואג לתחת שלו. ראה כדוגמא את כנסת ישראל.

אז זה יפה שאתה מרגיש ככה, וגם אני חונכתי על ערכים כאלה, אבל לצערי היום אני רואה רק שחור לגבי העתיד.

אריק השמאי, כמו שגיא אמר (ממתי אתה הסנגור שלי? ;)) - יכלתי לא להתגייס ולעזוב מזמן ובכל זאת החלטתי לתת את השלוש שנים שלי כמו כולם.

צביקה, המשפט "אין לנו מדינה אחרת" - נכון.
רק חבל שבמדינה שלנו לאף אחד לא אכפת מהשני ולכן אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים.

גל, מסכים איתך - טיפש מי שיש לו את האפשרות לעזוב ולא עוזב.
אנחנו לא נגיע רחוק אם נמשיך בדרך שאנחנו נמצאים בה כרגע...

נ.ב,
זאת מדינה דמוקרטית (או שאני טועה?), אז חדל לשפוט אנשים (אותי במקרה הזה).

אני חושב על העתיד והעתיד בארצנו אינו ורוד...
כל אחד יעשה את הטוב בעיניו...

סליחה?
יש לי מספיק חברים שלחמו במלחמה האחרונה. חלקם נפצעו, אפילו קשה.
יש לי קרובי משפחה בצפון, שסבלו בזמן שאירגון טרור איים על המדינה שלנו.
יש לי משפחה קרובה באשקלון שחוטפת טילים על בסיס שבועי, ולמה? כי הממשלה שלנו מפחדת לגעת בחלאות שיורים טילים על האזרחים שלה.
להפסיק לספק מזון, דלק, חשמל, מים עד להודעה חדשה. נראה כמה זמן הם יחיו. אנחנו מחזיקים אותם בחיים והם פוגעים באזרחים שלנו.
הסכימו על הפסקת אש, ועדיין יורים טילים. תראה לי מדינה אחת בעולם שתשב בשקט יחסי כמונו.

סבי (ז"ל) נלחם בכל מלחמות ישראל, וזאת לאחר שנפצע קשה מאוד במלחמת העצמאות. הוא הקים את המשמר האזרחי כאן בין היתר. אבי נפצע במלחמת יום כיפור. אביה של סבתי היה הראשון שנרצח בארץ ע"י הערבים. אני דור רביעי בארץ, ממקימי העיר שלי. המשפחה שלי הקריבה המון בשביל שאני ועוד הרבה אנשים נוכל לחיות בשקט. המדינה שלנו היא חלק ממני בין אם אני רוצה או לא.

למען הסדר הטוב, הכותב משרת בצה"ל, קבע מבחירתו המלאה (ומרוצה מתפקידו), ביחידה שתורמת רבות לסינון המחבלים המפגעים שנכנסים (או שכבר פחות) לארץ.

לי לא אכפת? ועוד איך אכפת לי. הלוואי שדברים יהיו כאן קצת אחרת אבל.
להגיד שלכולם לא איכפת? קצת מכליל יותר מידי אתה לא חושב?

באמת מעניין לראות דעות מגוונות בעניני ירידה, ופטריוטיזם. אני חושב שמרביתנו, בקיומנו הישראלי ברבע עוף שטח שמוקצה לנו מתוקף היותנו יהודים , צריך לאחוז בו בכל כוחנו. זוהי אולי קלישאה לעוסה, אך באמת אין לנו מקום אחר בעולם. שום מדינה [למרות שלטונות החוק הרקובים משהו, וכן הממשל העקום] לא תעניק ליהודים את אותה תחושת שייכות כמו המדבר הצחיח שלנו.

אתם רוצים ללכת? זכותכם. אני רק יכול להעיד על עצמי שבכל פעם שחזרתי לארץ משהות בחו"ל, הרגשתי בבית.

שיהיה לכם לבריאות...

כנ"ל. אחרי חצי שנה בדרום אמריקה, חשבתי לעצמי "אין כמו בארץ".

אבל מה, המדינה הזו הפכה להיות כ"כ מטומטמת עד כדי אבסורד, כך שאני מתחיל לתהות אם זה באמת המקום הכי טוב בעולם ליהודים לחיות בו.
אגב, גם בקצב הזה בקרוב מאוד המדינה תחדול מלהיות מוגדרת כמדינה יהודית.

הנה אחד כלבבי אם היו יותר כמוך המצב היה נראה הרבה יותר אטפטימי