View Full Version : בטיחות בדרכים
מסלולים התחילו לפרסם ניוזלטר שעוסק בעניני בטיחות בנהיגה. מכיוון שגם אנחנו רוצים לעזור לחסל את הקטל בכבישים, בשרשור הזה יתפרסם הניוזלטר שלהם כל פעם.
אני מקווה שכולנו נקרא ונפנים. אתם מוזמנים גם להגיב.
השניה הקריטית
צוות מסלולים
בהנחה שנהג אינו עושה טעויות בכוונה, נשאלת השאלה מה ניתן לעשות כדי להימנע מתאונות דרכים. בעקבות שנים של הדרכה ומחקר הגענו למסקנה - התייחסות לשניה הקריטית.
תאונות דרכים קורות בשניה. זה די אבסורד, שמתוך חיים שלמים של נהיגה, עבודה, קניות, בית ועוד, שניה אחת של צירוף נסיבות מסוים ו...תאונה.
בואו לא נשכח שמלבד יותר מ- 500 הרוגים, יש גם עשרות אלפי פצועים כל שנה, שחייהם לא יחזרו להיות כמו שהיו לפני התאונה. עשרות אלפי משפחות הרוסות בשנה, האם ניתן לקלוט את גודל המכה?
ומה יש לנו: בתי ספר לנהיגה, מגרשי החלקה, מאות מרצים לנהיגה נכונה, שוטרים, מרצים ב"נהיגה מונעת" ועוד עוסקים במלאכה.
הבעיה היא שרוב הנלחמים בתאונות מתייחסים להקטנת הנזק או לשליטה במכונית במצב חירום, וזה לא מספיק. עלינו לבחון כיצד ניתן להימנע מתאונה בסבירות גבוהה, ומה על הנהג לעשות על מנת להיות נהג בטוח יותר.
בעייה שניה בשיטות ההדרכה והאימון (כולל אכיפה) היא שחלק גדול מהעוסקים במלאכה יוצאים לכאורה מהנחה שהנהג אינו יודע את החוקים או שהוא עובר עליהם בכוונה. טענתי היא כי סביר להניח שהנהג הממוצע, זה שמעורב בסוף בתאונה, אינו יוצא מביתו בבוקר ומחליט "היום אעבור על כמה חוקים ואסכן את עצמי ואחרים". הרבה יותר סביר להניח כי הנהג שוגה בחוסר תשומת לב ברגעים מסוימים בנהיגה, ואז עושה טעות לא מכוונת, המביאה לבסוף למצב חירום. רגעים אלה יש לזהות ולנתח.
אם כך, בהנחה שהנהג אינו עושה טעויות בכוונה, ושכדאי להתייחס לנהיגה ולמניעת מצבי חירום, כולל החלקה, לפני שהמצב הופך לאקוטי, נשאלת השאלה מה לעשות.
המסקנות אליהן הגענו בעקבות שנים של הדרכה ומחקר נמצאות בכותרת: התייחסות לשניה הקריטית.
06hUMZo9WII
עלינו, הנהגים, לנהוג מתוך הבנה כי המכונית שלנו עוברת מרחק גדול בכל שניה, ומספיקה שניה אחת כזו של חוסר תשומת לב, או לקיחה כמובן מאליו כדי להכניסנו למצב שיקשה עלינו מאוד לצאת ממנו.
ניקח לדוגמה את המקרה שקרה לאיילת, תלמידה של מסלולים, שהגיעה לצומת מרומזר, בו האור "שלה" היה ירוק.
איילת, בהמשך לקורס נהיגה מצילת חיים בו השתתפה, התקרבה לצומת, לא לקחה כמובן מאליו כי עליה לעבור אותו בזכות האור הירוק. היא העיפה מבט רחב, זיהתה רכב המגיע מצידה הימני ועובר באור אדום מלא, והרוויחה כך שניה שלמה (!) של זמן תגובה ויכולת לפעול. כל זאת בעקבות נהיגה "חשדנית", בה השניה הקריטית נמצאת במודעות ומאפשרת להיות ערוך למגוון מצבי חירום.
לאיילת אגב, שלום. התאונה נמנעה בזכות עירנותה ושימוש בטכניקות נהיגה מצילת חיים שלמדה במסלולים (בלימה והתחמקות ממכשול).
כמובן שאין לצפות כי נהג יהיה מאוד עירני במשך 100% מזמן הנהיגה שלו, אך ניתן להבין כי מכיוון שהעירנות נפגעת מדי פעם בגלל מגוון גורמים (עייפות, טלפון סלולארי, טרדות בעבודה וכו'), צריך הנהג לזהות את מצב עירנותו ולהתאים את מעטפת הבטיחות שלו למצב זה.
כלומר, אם אתה מזהה כי אינך במלוא יכולת התגובה שלך, מכל סיבה שהיא, עליך להגדיל את מעטפת הבטיחות, משמע, לשמור מרחק גדול יותר, להאט את מהירות נסיעתך, ולהמנע ממעבר נתיבים שאינו הכרחי.
לינק למקור: http://www.maslulim.co.il/articles-safe/88
תאונות הדרכים יימשכו כל עוד משטרת התנועה לא תחליט להתעורר.
כרגע מה שהם עושים זה אוכפים עבירות מהירות בכבישים בין עירוניים רק כדי להגדיל את הכסף בקופת המדינה, בעוד שאת העבירות הקלטניות הם לא אוכפים, כי זה קשה, צריך כוח אדם, סכום הקנס לא גבוה מידי...
עבירות של מהירות מופרזת בדרך עירונית, מעבר ברמזור אדום, אי עצירה בתמרור עצור, מעבר על פסי רכבת שהמחסום למטה וכ' צריכות לקבל את כל האכיפה של המשטרה, ולא מהירות "מופרזת" בכביש בין עירוני, שאינה מסכנת אף אחד.
גיא, זאת בדיוק הטענה. תאונות הדרכים זה בשליטתנו. אם כולנו ננהג יותר טוב ויותר נכון, אז תאונות הדרכים ירדו.
המשטרה עסוקה בלחפש מי חונה בחוף בכינרת שאינו חוף מוסדר,מוכרז
המשטרה עסוקה בלהתחבא אחרי פנייה ולראות מי לוקח את הפנייה מהנתיב
השמאלי ונוסע בנתיב המשאלי שלא לצורך עקיפה
ביוקנעם הגדילו לעשות לפני כמה חודשים ושמו שוטר בחנייה בקניון לראות מי תופס שתי חניות ולא חונה
ישר בתוך החנייה שלו. עד כמה שזה מעצבן, יש דברים מהותיים יותר להתעסק איתם
גיא, זאת בדיוק הטענה. תאונות הדרכים זה בשליטתנו. אם כולנו ננהג יותר טוב ויותר נכון, אז תאונות הדרכים ירדו.
צודקד ב 100% . אבל :
1.אל תשכח שרבות התאונות שנובעות מכבישים לא מסודרים ומסוכנים לנהיגה ולא רק מטעויות אנוש
2.אם המשטרה תאכוף את החוקים הקטלניים זה גם יתרום, נמאס שהם מתעסקים בקקי סליחה על הביטוי
אלו כנראה השוטרים המשועממים מתחנת יוקנעם עם הטויוטה היילקס.
עוד מחדל: עיר שלמה עם ניידת משטרה אחת. מדהים.
חודש שעבר/ חודשיים שעברו (כבר לא ממש זוכר) ליד הבית שלך, על כביש רבין הם ממש עצבנו אותי, נסעו על 40 קמ"ש על הנתיב הימני וחלק מהרכב בלט גם לנתיב השמאלי, פשוט עקפתי אותם בקושי מהשמאלי עם מהירות גבוהה יחסית, והם אפילו לא אמרו כלום.
ממה שראיתי יש להם איזה מחשב/ מסך/ משהו כזה בתוך הניידת והם התעסקו איתו ולא הסתכלו על הכביש.
פעם אחרת בכביש 70 ביו אליקים ליוקנעם התחבא שוטר בכניסה לפארק הזה, ממש ברגע האחרון הצלחתי להתחמק ממנו ונכנסתי בין 2 משאיות שנסעו בנתיב הימני והוא לא ראה אותי.
טוב, השרשור הזה לא נועד להיות במה לקיטורים על משטרת ישראל. אתם מוזמנים לפתוח שרשור כזה באוף טופיק.
ועדיין, גם כאשר התשתית גרועה, אם ננהג בהתאם לתנאי הדרך, אנחנו יכולים להפחית את מספר תאונות הדרכים.
השיעור הזה נועד בשביל להזכיר את זה לכולנו.
אתה נוסע בכביש, איך אתה בוחר את מהירות נסיעתך?
לרוב מהירות הנסיעה מותאמת לרגש - "כך נראה לי בטוח". מהירות הנסיעה תקבע הרי בסופו של עניין אם תהיה תאונה או לא, וכמובן, מה תהיה חומרת הפגיעה.
בואו נהיה ברורים, הכתבה הזו לא באה להטיף לנהיגה במהירות "זחילה", או להטיף בכלל. כל כוונתי היא להבהיר ולפרט מה הקשר בין מהירות למרחק, ואיך ניתן לנהוג במהירות הנכונה למצב ולהוריד משמעותית את הסיכוי להיות מעורב בתאונה.
כשאנו נוסעים, בכל שטח שהוא: כביש עירוני, בינעירוני או מהיר, עלינו לבחון לאיזה מרחק לפני המכונית אנו יכולים לראות בבירור. המרחק אליו אנו יכולים לראות הוא המרחק בו אנו מסוגלים להגיב ביעילות. כלומר, אם יקרה משהו בלתי צפוי, שיכריח אותנו להגיב או לעצור, נוכל להתייחס אליו רק אם ראינו אותו בזמן.
מכיוון שנוסחת מרחק העצירה (בכלל אצבע) היא: 1/10 המהירות "בריבוע", הרי שבכל נסיעה, כשאנו מסתכלים ורואים לאיזה מרחק יש לנו שדה ראייה, ניתן לחשב באופן מהיר את מהירות הנסיעה המתאימה (הבטוחה). לדוגמה: אם אנו נוסעים בעקומה בה מרחק הראייה הוא כ- 50 מטרים קדימה, יהיה נכון לנו לנסוע לכל היותר במהירות 70 קמ"ש. ב- 70 קמ"ש יהיה מרחק העצירה שלנו 1/10X70 בריבוע => 49 מטרים, ולכן העובדה כי אנו יכולים לראות 50 מטרים לפני המכונית תוודא כי אנו יכולים להגיב לכל מצב העלול לקרות.
בכל מהירות ניתן לחשב בקלות יחסית את המרחק שעובר הרכב בכל שנייה, ומתוך כך גם את המרחק שיעבור הרכב בזמן שלוקח לנו להגיב. כלל אצבע שמיש ביותר יוצא מהנחה כי הממוצע של זמן התגובה, אם אין אנו עסוקים בסלולארי, בשיחה ערה וכד', יהיה כשנייה או מעט יותר מזה. לכן, אם אנו רוצים לחשב את מרחק התגובה, כלומר את המרחק שתעבור המכונית בזמן שייקח לנו להגיב לכל מה שעשוי לקרות בדרך, ניתן לחשב בכלל האצבע הבא: מרחק התגובה = 1/10 מהירות הרכב X 3. לדוגמה: במהירות של 70 קמ"ש, מרחק התגובה שלנו יהיה כ- 21 מטרים.
לפי נוסחה זו ניתן להבין כי המרחק המינימאלי בו יהיה עלינו לנסוע בעקבות רכב אחר יהיה לפחות 1/10 המהירות X 3. אלא שהדבר נכון בלי להתחשב בגורמים נוספים בדרך, המשפיעים גם הם על האפשרות של תאונה, כגון: הרכב שנוסע אחרי. לכן, המרחק הנכון לשמירה מהרכב שלפני יהיה כפול מהכתוב מעלה (כ- 40 מטרים ב- 70 קמ"ש), כך שלא אהיה תלוי במהירות תגובתו של הנוסע אחרי, או במרחק שהוא שמר ממני.
נשמע מסובך? כלל לא. השורה התחתונה של כל הנ"ל היא כי בעזרת החישוב הפשוט של מרחק התגובה שלנו, ניתן לבחור את המהירות והמרחק המתאימים לנו כשאנו נוסעים בעקבות רכב אחר.
-TOkqytdgCY
לסיכום: כשאתם נוסעים הסתכלו על שדה הראייה שלכם, בחנו את המרחק אליו אתם רואים ומסוגלים להגיב וחשבו את מהירות נסיעתכם בהתאם.
אתה נוסע בכביש, איך אתה בוחר את מהירות נסיעתך?
כשאני נוסע בכביש, אני מסתכל על השוליים. אם יש משטרה אז נוסע 90, אם אין אז נוסע בדיוק כמו המאזדות והטויוטות שנוסעות לפניי.
בתנאי נהיגה מכבידים (גשם, ערפל, אובך, רוחות וכ') אני נוסע 90 ומטה עם אורות חזית פועלים ובמידת הצורך מפעיל גם את אורות הערפל האחוריים.
כמובן, אך התייחסתי רק לשורה הראשונה.
נושא מרחק העצירה וכ' ידוע, אך מעטים מחשבים את מהירות הנסיעה לפי זה.
זה משפיע על שני דברים, המרחק שלך מהרכב לפניך, והמהירות שצריך לנסוע בה (מה שנקרא בהתאם לתנאי הדרך).
ניראה לי שהשאלה של ארילו בתחילת הטור לא היתה מופנית לקהל הרחב של חברי המועדון
זו מין שאלה כזו שהוא שואל בפתיחת הטור, הוא לא חיכה לתשובה, זה לא סקר או משהו
התשובות בגוף הטור
(לדעתי לפחות)
אתה נוסע לתומך, מחשבותיך היכן שהוא בין העבודה לאישה/ בעל, התנועה זורמת והכול פחות או יותר בסדר. לפתע חוצה משאית גדולה את נתיבך, היא יצאה מכביש צדדי ולא נתנה לך זכות קדימה. אין לך ברירה אלא לעצור, אין לאן להתחמק.
כשאנו שואלים תלמידים שלנו כיצד יבלמו בסיטואציה כזו, התשובות מתחלקות בין "אבלום אינסטינקטיבית בכל הכוח", לבין "אפמפם על הבלמים, זה הכי נכון".
נוסיף לנתונים שאתה במאה קמ"ש והכביש רטוב... האם עדיין הייתם לוחצים על הבלמים בכל הכוח? לצערנו, המציאות טופחת על פנינו ומוכיחה שלא כך הוא, הבלימה האוטומטית של הנהג תהיה הססנית, פרוגרסיבית ובלתי יעילה בעליל.
רואים זאת בכמה מצבים, אחד מהם אפילו מוכר לך: בראותך תאונת דרכים, צא וראה את סימני הבלימה שעל הכביש. הסימנים תמיד ימצאו במטרים האחרונים לקראת התאונה, למרות שברור לכול בר דעת שהסיטואציה התחילה מוקדם יותר, כלומר: חלק ניכר ממרחק הבלימה לא נוצל לבלימה יעילה/ מקסימאלית.
הסיבה לכך כפולה:
1. בזמן בלימת חירום במהירות גבוהה יחסית, מפחד הנהג ממה שעלול לקרות למכונית (תחליק, יאבד שליטה, תתהפך וכן הלאה), ולכן מהסס ללחוץ בעוצמה על הבלמים. ככל שמתקרב הנהג לתאונה, הפחד מהפגיעה עולה על הפחד מהעלול לקרות למכונית והוא לוחץ חזק יותר ויותר על דוושת הבלמים עד לפגיעה. מאוחר מדי.
2.
סיבה שנייה פשוטה עוד יותר: האופן בו אנו רגילים לתפעל את הבלמים הוא בהדרגה, כך אנו נוהגים לפני רמזורים וצמתים וכך מוטמע לנו בתת ההכרה. כדי להפטר מהרגל זה יש לתרגל בלימת חירום במקום סטרילי ומוסדר. רק תרגול בפועל יוכל להטמיע את ההבחנה כי מותר ונכון ללחוץ בעוצמה על הבלמים במצבי חירום, בכביש יבש או רטוב ובכלל.
יש לנו כמובן הרבה תירוצים למה עלינו לבלום בפמפום, בהדרגה וכן הלאה: המכונית תחליק, תתהפך, תסתבסב ועד כהנה וכהנה. אך האמת היא כי במקרה חירום הבלימה היעילה ביותר תהיה בלימה בכל הכוח. לחיצה מיידית חזקה ורציפה על דוושת הבלמים תביא את הנהג הממוצע לעצירה במרחק הקצר ביותר.
לא להתנפל, אני מסביר: במכונית בה יש ABS, תדאג המערכת ליעילות הבלימה, כל שנותר לנהג הוא ללחוץ על הבלמים, לא להיבהל מהרעידות שיופיעו בדוושה (זוהי המערכת בפעולה), והמכונית תיעצר, או לפחות תאט, ביעילות המקסימאלית.
האופן בו יש לעשות זאת הוא להחזיק בהגה בשתי ידיים (אני יודע, אתם ממש לא רגילים), להעביר את הרגל מדוושת המאיץ (גז) לדוושת הבלמים במהירות הגבוהה ביותר האפשרית (כל 1/10 שנייה קובעת כי המכונית בינתיים מתקדמת!!), וללחוץ בעוצמה על הבלמים עד לעצירה מוחלטת של המכונית.
במכונית שאינה מצוידת במערכת ABS השיטה היא אותה שיטה!! אני יודע, הגלגלים ינעלו והמכונית תחליק. אז מה? מכונית מחליקה נמצאת עדיין בתאוטה, לעומתה, מכונית שבה אנו מפמפמים נמצאת חלק מהזמן בתאוטה, כשאנו לוחצים על הבלמים, ובחלק מהזמן בגלישה חופשית במהירות קבועה, כשאנו מרפים מהבלמים.
לכן, בכל מקרה מרחק הבלימה יהיה קצר יותר בבלימה רציפה מול כל שיטה אחרת.
וכאן שואלים הספקנים: ומה אם המכונית תסטה מנתיבה? המכונית לא תסטה. חוק פיסיקלי ידוע הוא כי גוף הנע בכיוון מסוים, ימשיך לנוע בכוח ההתמדה לכיוון המקורי אליו נע בתחילה. במקרה שלנו, גם אם הגלגלים נעולים (מכונית ללא ABS), המכונית תנוע בנתיב התנועה המקורי שלה כל עוד אנו בגלגלים נעולים, משום ש- 4 פיסות גומי המחליקות על הכביש לא ישנו כיוון התנועה אלא אם יתגלגלו (דבר שאינו קורה כשהם נעולים).
לא מאמינים? ראו סרטון בנושא פמפום.
XmCZ2xhinP4
רוצים עוד נתון מפתיע?
במבחן שערכנו, במכונית ללא ABS, בבלימת חירום מ- 50 קמ"ש, ירידה קלה וכביש רטוב, התוצאות היו: כ- 12 מטרים הפרש בבלימה לרעת פמפום מול נעילת גלגלים.
לסיכום: במקרה חירום, האופן היעיל ביותר לעצור את המכונית יהיה ללחוץ על הבלמים במהירות ובעוצמה , לחיצה רציפה וחזקה עד לעצירתה.
האם באמת כל כך חשוב לחגור, גם מאחור?
נכון, יש לנו אשליית ביטחון, יש גם אשליה כי במושב האחורי אנחנו בטוחים יותר. חוץ מזה זה לא נוח, הילדים מתנגדים, לא נעים לנו לבקש מכולם לחגור ועוד כהנה וכהנה.
בואו נבחן רגע מה תורמת החגורה לבטיחות באופן ריאלי. למה היא חשובה, אם בכלל.
במקרה של תאונה ב- 50 ק"מ בשעה, המכונית תיעצר במקום, כלומר המכונית, שהיא גוף נע במהירות גבוהה (50 קמ"ש), עוברת למצב עמידה באופן מיידי (או כמעט מיידי). במקרה זה שואף כל גוף, בגלל כוח ההתמדה (אינרציה) להמשיך בכיוון ובמהירות התנועה המקורית שלו. רוצה לומר: הנוסעים ברכב, כולל אלו הישובים מאחור, ממשיכים לנוע בכיוון התנועה המקורי => ישר, במהירות המקורית - 50 קמ"ש.
מצב 1: הנוסע חגור בחגורה - החגורה מרסנת את התנועה קדימה, והמכונית, שקורסת בגלל התאונה, עוצרת לאחר כמטר-מטר ומחצה (עצם הקריסה של תא המנוע ומכוללים נוספים מאפשרים למכונית להמשיך בתנועה עוד כמטר עד לעצירה מוחלטת). בזמן זה גוף הנוסע עוצר במהירות, מרוסן על ידי החגורה, וסופג אנרגיה מרובה אך לא קריטית לחייו. כלומר: הנוסע עוצר ממהירות 50 קמ"ש למהירות 0 בתוך כמטר וחצי, לא נעים, כואב, אך יש סיכוי הישרדות.
מצב 2: הנוסע אינו חגור - המכונית נעצרת כמעט מייד (קורסת כמטר וחצי), הנוסע ממשיך בתנועה בכיוון המקורי ובמהירות המקורית עד לפגיעה בעצם כלשהו שיעצור אותו, הפגיעה בעצם זה תהיה במהירות המכונית המקורית - 50 קמ"ש. כלומר: גוף הנוסע, השוקל לצורך העניין כמה עשרות ק"ג, יפגע בעצם נייח במהירות 50 קמ"ש. האם אתם מסוגלים לדמיין את גופכם, או גוף ילדיכם, פוגע במשהו ב- 50 קמ"ש ושורד?! התשובה היא חד משמעית לא, הנוסע יפגע אנושות ומיידית ויהרוג יחד עמו את כל מי שיפגע בו בדרך.
דוגמה: בתאונה ב- 50 ק"מ בשעה, בה נוהגת אמא ומאחוריה יושבים שני ילדיה, אשר אינם חגורים, יעופו הילדים קדימה, ייהרגו בעצמם ואם יפגעו באם, יהרגו גם אותה.
סטטיסטית, הסיכוי להיפגע אנושות ללא חגורת בטיחות גדול במאות אחוזים מהסיכוי להיפגע כשהנוסעים חגורים.
rlVzVWJlF80
עכשיו השיקול הקיים אצל כל אב ואם, כולל עבדכם הנאמן: האם להיאבק בילדים, להכריחם לחגור, או להיענות להם ולאפשר להם לנסוע לא חגורים במרחקים קצרים. מכיוון שכבר ראיתי אינספור מקרים וקראתי את הסטטיסטיקות, אין דילמה. אצלי ברכב לא זזים אלא אם כולם ישובים וחגורים.
יתרה מזאת, גם בנסיעה באוטובוס, בו יש חגורות בטיחות, יש לחגור אותן ולנסוע בישיבה בלבד.
הסיכוי להיפגע ולתאונה נמוך, אולם במקרה שתתרחש תאונה כזו, לא תוכלו לסלוח לעצמכם לעולם אם מישהו יפגע במכוניתכם משום שלא היה חגור. האחריות – עליכם!!
יש מקרים של נסיעה לאחור, בהם הראות מוגבלת מעט ושחרור זמני של החגורה, בזמן הנסיעה לאחור, חשוב לניווט יעיל ובטוח של הרכב. במקרים אלו ניתן לוותר על החגורה לזמן מוגבל ולחגרה מיידית עם גמר ה"רוורס".
ועוד באותו נושא - גם כשהאוטו עומד חובה לחגור.
אם הוא היה חוגר, כולם היו עדיין בחיים.
UNsXRbJJo_M
למה החלקת זנב או "סבסוב" מפחידים כל כך? ומה עושים בכאלה מקרים?
כל כך הרבה דברים סיפרו לנו לגבי מכוניות מחליקות: נאבד שליטה, המכונית תתהפך, נרד לשוליים, נעבור לנתיב הנגדי ועוד. ידעו גם לספר ולהדריך אותנו כיצד נכון לשלוט במכוניתנו המחליקה. לרוב זה נשמע כך: אם המכונית מחליקה יש לסובב את ההגה לכיוון ההחלקה של החלק האחורי של המכונית וללחוץ על דוושת הגז. יש כאלו שטענו שדווקא דוושת המצמד (קלאץ) היא הנכונה, וכן הלאה.
נכון? לא!!
נכון שכך אמרו לנו לעשות, אבל לא נכונה הטענה כי זוהי הפעולה היעילה ביותר. ואני מסביר:
דבר ראשון, יש סיכוי סביר שבזמן החלקה בעקומה, אינכם מסוגלים לזהות מיידית איזה חלק של המכונית החליק. מקובל לחשוב כי החלק האחורי הוא זה שיאבד אחיזה בכביש ראשון וברוב המקרים. זוהי חשיבה שגויה ומטעה, כיוון שלרוב תחליק המכונית בכיוון התנועה המקורי, כלומר חלקה הקדמי יסרב לפנות והמכונית תמשיך "ישר" או כמעט ישר.
במידה והמכונית מחליקה בחלקה האחורי (היגוי יתר בלשון "מקצועית"), או בחלקה הקדמי (תת היגוי), יש מספר שיטות לשליטה במצב. הבעייתיות היא שהשיטות משתנות בהתאם לסיטואציה, לסוג המכונית, לסוג ההנעה (קדמית / אחורית / הנעה ל-4 הגלגלים) ובעיקר בהתאם למיומנות הנהג, למידת שליטתו ולאמוני הנהיגה שעבר. כלומר יש מספר גורמים, שכל אחד מהם משפיע על מידת השליטה של הנהג ברכב ועל היענות הרכב לנהג.
מכיוון שכך, הכרזה על שיטה אחת נכונה היא בעייתית ביותר ועלולה להביא את הנהג לבלבול ולחוסר תפקוד בזמן אמת. הרי מהרגע בו למדתם "לשלוט בהחלקה" ועד הרגע בו הייתם צריכים להשתמש בחומר הנלמד עבר, סביר להניח, זמן רב. החלפתם אולי מכונית או שתיים, החומרים כבר אינם רעננים בראשכם, וסביר להניח שכבר לא רלוונטיים לסוג הרכב בו אתם נמצאים ביום ה"ש".
לכן אנו ממליצים בחום לא להתעסק בתחום חלקלק זה ולהיצמד לפתרון שעובד ברוב המקרים ויעיל ביותר בטיפול בבעיה.
a3gXkQ1mDDk
פתרון קל, פשוט וזמין: במקרה החלקה של המכונית לחצו על דוושת הבלמים בזריזות ובעוצמה עד לעצירה של המכונית או עד לחזרתה למסלול הרצוי לכם. אז הרפו מהבלמים, הפנו את ההגה לכיוון המקורי הרצוי וסעו לשלום.
נכון, חלק מהנהגים המקצוענים לא ינהגו כך בחלק מהמצבים, אך ברוב מכריע של הפעמים בהם המכונית מחליקה, אם תלחצו בזריזות על הבלמים, בלי בזבוזי זמן מיותרים על ניסיונות שווא לשלוט במכונית, המכונית "תסרס" את ההחלקה ותוכלו לנסוע לדרככם בשלום.
לסיכום: במקרה חירום, בו המכונית מחליקה ללא שליטה, הפעולה הנכונה והיעילה ביותר תהיה לבלום בחוזקה, להחזיק את ההגה בשתי ידיים ולהמתין לעצירת המכונית.
vBulletin® v3.7.3, Copyright ©2000-2025, Jelsoft Enterprises Ltd.