הבן החורג לבית פרארי..

בסוף חודש אפריל הקרוב, ימלאו 5 שנים למותו של מייקל [מייקאלה] אלבורטו . מי שהיה בעיני רבים התקווה האיטלקית של פרארי בפורמולה 1 ואכזב, ידע לנצל את כישוריו הרבים בקטגוריות מקבילות עד למותו הטרגי ב 2001.

הפרט החשוב ביותר [שידוע גם למעט] ונשכח ממוחם של רבים הוא, האהבה הגדולה והתמיכה שהעניק אנזו פרארי לאלבורטו. למעשה , אנזו ראה בו כמחליפו לבן שנלקח ממנו בטרם עת [דינו] והעניק לו יחס חם כבן משפחה. אלבורטו לא הגשים את הפוטנציאל הגלום בו ולמרות שהגיע להישגים נאים בפרומולה 1 בין השנים 84-86 , תמיד עמד בצילם של מוכשרים יותר כמו אלן פרוסט שזכה באליפות העולם ב 1985.

ב 1995 עבר למכוניות סלון, וב 1997 כבר זכה בלה-מאן בקבוצת Joest Racing Porsche WSC95
יחד עם טום קריסטנסון שהיה חבר קבוצתו באודי R8 .

2001, במקרה הייתי במונזה, ובאחד הבקרים הודיעו על התאונה הקשה במסלול לאוסיצרינג בגרמניה. לא הייתי מייחס לכך חשיבות גדולה ללא הייתי עד לכמות האנשים שהתאגדה סביב הטלביזיה באותו בוקר. את הלוויה גם כן שידרו, ואם אבי לא היה מתרגם לי במי מדובר , הייתי מוכן להישבע שזו לוייה לכוכב רוק, או לכל היותר איזה פעיל זכויות שהביא לשינוי רדיקלי במהלך חייהם.
פשוט מאוד - במדינה בה יש אוריינטציה להעריך ספורטאים , אנשים בעלי סגולות וחסרי כל יומרות, שבסך הכול כישרונם הוביל אותם כל חייהם. חוץ מאשר להביע צער ולבכות, לא נותר אלא להתמלא הערצה למדינה שבה הפוליטיקה היא כינור שני ,בבוקר בו נלקח מהם מי שהיה "בנו החורג של אנזו"..

להפנים, להעריך ולזכור...