17-11-06, 22:46
http://www.kvishim.co.il/Uploads/ofir/granda_swift1.jpg
עד שנות ה-90, השוואה בין מכונית יפאנית למכונית איטלקית היתה פשוטה למדי. מכוניות יפאניות היו קופסאות אמינות עם הרבה פלסטיק אפור וזול. מכוניות איטלקיות היו אופנתיות, "בעלות נשמה", עם נטייה לביקורים תכופים במוסך. קווי הדמיון היו מעטים והבחירה קלה: כל אחד לפי טעמו, מי לאמינות היפאנית ומי לטמפרמנט האיטלקי. אבל ימים אלה חלפו לבלי שוב. כיום האיטלקיות רוצות להיות אמינות כמו היפאניות, היפאניות רוצות להיות "בעלות נשמה" כמו האיטלקיות, וכולן רוצות להיות איכותיות כמו הגרמניות. פיאט גרנדה פונטו וסוזוקי סוויפט הן נציגות מובהקות לדור החדש של מכוניות קטנות: הן יוצאות מעורן כדי להיראות ולהרגיש מתוחכמות ו"שיקיות". והן גם כבר לא ממש קטנות. אלה לא הקופסאות הזערוריות שהספיקו בדוחק לשני מבוגרים ואבטיח. גרנדה פונטו וסוויפט מציעות מרחב לארבעה מבוגרים ותאי מטען סבירים.
את הפערים הגדולים ביחס לשנות ה-90 הלא כל כך עליזות מגלים בנסיעה. גרנדה פונטו וסוויפט מפגינות בגרות ונינוחות שלא היו מביישות מכוניות יקרות יותר, מקטגוריית המכוניות הקומפקטיות. הן נוחות, שקטות יחסית ואין להן בעיה עם נסיעות קצרות או ארוכות, עירוניות או בין-עירוניות.
בנסיעה מתחילים ללמוד גם על ההבדלים בין גרנדה פונטו לסוויפט. לשתיים גישה שונה לחיים: גרנדה פונטו נוחה ומגובשת יותר, סוויפט תזזיתית ונמרצת. למנועים יש תפקיד מכריע באופיין של שתי המכוניות. הסוויפט, עם 1.5 ליטרים ו-105 כ"ס, מהירה ומעוררת. גרנדה פונטו, עם 1.4 ליטרים ו-77 כ"ס, רגועה יותר. במרבית הזמן, החולשה היחסית של הפונטו אינה מטרידה, אך בכבישים הרריים ומפותלים מורגש מחסור בכוח.
אבל נקודת התורפה הדינמית העיקרית של פונטו היא תיבת ההילוכים הידנית-אוטומטית, שדורשת פרק זמן של הסתגלות וסבלנות. בסוויפט אין בעיות כאלה - פשוט נכנסים, משלבים ל"דרייב" ונוסעים.
הפערים בין המכוניות נמשכים בתאי הנוסעים. למרות מאמציה של סוויפט להיות מודרנית ומעוצבת, היא מעט אפרורית ופלסטיקית מדי. גרנדה פונטו, כיאה לשורשיה האיטלקיים, היא גם נאה - נגיעות של צבע לרוחב הקונסולה המרכזית מוסיפות לה חיים ומעוררות חיוך. אבל אל להם לאיטלקים להתרווח בסיפוק בכורסותיהם המעוצבות - הקרב הגדול בין השתיים רק מתחיל.
רוב הלקוחות מחפשים תמורה למחיר. "אני מוציא 100, 110 אלף שקל? תראו לאן זה הולך". ובסוויפט יש יותר מה להראות. תפריט האביזרים ארוך יותר, המנוע גדול יותר, הביצועים טובים יותר - ותיבת ההילוכים אוטומטית "אמיתית". כל זאת לפני הקלף המנצח של היפאנית הנאה: היא עולה 105 אלף שקל לעומת 110 אלף שעולה גרנדה פונטו. אמנם האיטלקייה מעוצבת למשעי ומציגה שיפור ניכר לעומת קודמתה, אבל זה לא מספיק בקרב על הכיס ועל הלב של הלקוח הישראלי. בדו-קרב בין הקטנות סוויפט זוכה בניצחון ראוי ומשכנע.
http://www.shvilim.co.il/Uploads/ofir/granda_swift3.JPG
קרדיט: אתר "כבישים", קישור ישיר:
http://www.shvilim.co.il/kvishim/Articles.asp?id=434&m=1
כתב: שחר הזלקורן
עד שנות ה-90, השוואה בין מכונית יפאנית למכונית איטלקית היתה פשוטה למדי. מכוניות יפאניות היו קופסאות אמינות עם הרבה פלסטיק אפור וזול. מכוניות איטלקיות היו אופנתיות, "בעלות נשמה", עם נטייה לביקורים תכופים במוסך. קווי הדמיון היו מעטים והבחירה קלה: כל אחד לפי טעמו, מי לאמינות היפאנית ומי לטמפרמנט האיטלקי. אבל ימים אלה חלפו לבלי שוב. כיום האיטלקיות רוצות להיות אמינות כמו היפאניות, היפאניות רוצות להיות "בעלות נשמה" כמו האיטלקיות, וכולן רוצות להיות איכותיות כמו הגרמניות. פיאט גרנדה פונטו וסוזוקי סוויפט הן נציגות מובהקות לדור החדש של מכוניות קטנות: הן יוצאות מעורן כדי להיראות ולהרגיש מתוחכמות ו"שיקיות". והן גם כבר לא ממש קטנות. אלה לא הקופסאות הזערוריות שהספיקו בדוחק לשני מבוגרים ואבטיח. גרנדה פונטו וסוויפט מציעות מרחב לארבעה מבוגרים ותאי מטען סבירים.
את הפערים הגדולים ביחס לשנות ה-90 הלא כל כך עליזות מגלים בנסיעה. גרנדה פונטו וסוויפט מפגינות בגרות ונינוחות שלא היו מביישות מכוניות יקרות יותר, מקטגוריית המכוניות הקומפקטיות. הן נוחות, שקטות יחסית ואין להן בעיה עם נסיעות קצרות או ארוכות, עירוניות או בין-עירוניות.
בנסיעה מתחילים ללמוד גם על ההבדלים בין גרנדה פונטו לסוויפט. לשתיים גישה שונה לחיים: גרנדה פונטו נוחה ומגובשת יותר, סוויפט תזזיתית ונמרצת. למנועים יש תפקיד מכריע באופיין של שתי המכוניות. הסוויפט, עם 1.5 ליטרים ו-105 כ"ס, מהירה ומעוררת. גרנדה פונטו, עם 1.4 ליטרים ו-77 כ"ס, רגועה יותר. במרבית הזמן, החולשה היחסית של הפונטו אינה מטרידה, אך בכבישים הרריים ומפותלים מורגש מחסור בכוח.
אבל נקודת התורפה הדינמית העיקרית של פונטו היא תיבת ההילוכים הידנית-אוטומטית, שדורשת פרק זמן של הסתגלות וסבלנות. בסוויפט אין בעיות כאלה - פשוט נכנסים, משלבים ל"דרייב" ונוסעים.
הפערים בין המכוניות נמשכים בתאי הנוסעים. למרות מאמציה של סוויפט להיות מודרנית ומעוצבת, היא מעט אפרורית ופלסטיקית מדי. גרנדה פונטו, כיאה לשורשיה האיטלקיים, היא גם נאה - נגיעות של צבע לרוחב הקונסולה המרכזית מוסיפות לה חיים ומעוררות חיוך. אבל אל להם לאיטלקים להתרווח בסיפוק בכורסותיהם המעוצבות - הקרב הגדול בין השתיים רק מתחיל.
רוב הלקוחות מחפשים תמורה למחיר. "אני מוציא 100, 110 אלף שקל? תראו לאן זה הולך". ובסוויפט יש יותר מה להראות. תפריט האביזרים ארוך יותר, המנוע גדול יותר, הביצועים טובים יותר - ותיבת ההילוכים אוטומטית "אמיתית". כל זאת לפני הקלף המנצח של היפאנית הנאה: היא עולה 105 אלף שקל לעומת 110 אלף שעולה גרנדה פונטו. אמנם האיטלקייה מעוצבת למשעי ומציגה שיפור ניכר לעומת קודמתה, אבל זה לא מספיק בקרב על הכיס ועל הלב של הלקוח הישראלי. בדו-קרב בין הקטנות סוויפט זוכה בניצחון ראוי ומשכנע.
http://www.shvilim.co.il/Uploads/ofir/granda_swift3.JPG
קרדיט: אתר "כבישים", קישור ישיר:
http://www.shvilim.co.il/kvishim/Articles.asp?id=434&m=1
כתב: שחר הזלקורן